רגליים יפות בשביל בת 45
ובהפסקה הקטנה שלי מהסיוט חסר הפשר שאוניברסיטת תל אביב בחרה לכנות "מבוא להסתברות", דורה הצליחה למשוך את תשומת ליבי עם הפוסט הזה על הדרמה האחרונה בין נחום ברנע ושלי יחימוביץ'. בקצרה, למי שלא מעורה בעניינים[1] - מסתבר שמר ברנע פרסם טור בעקבות הרשעתו של הנשיא קצב, בו הוא מביע דעה – חדה, נוקבת וחסרת פשרות. נשים, הוא אומר, הן יצורים בוגרים ואחראיים לגורלן, ולא נתן לפטור אותן מאחריות לכך שהן נתפסות כאובייקט מיני:
מילת המפתח היא אחריות… הלקח מהפרשה לא יכול להיות שנשים הן תמיד מסכנות, חסרות ישע, מופקרות לגורלן. יש להן רצון משלהן. יש להן כוח. אולי זה לא פוליטיקלי קורקט, אולי זה לא מתיישב עם מה שקרה בתיק הספציפי הזה, אבל נדמה לי שהשאלה אם נשים נתפסות כאובייקט מיני תלויה גם בהן, לא רק בגברים סביבן.
וכדי להדגיש את הנקודה שהוא מעביר, הוא מעלה מזכרונו הקודח תמונה שערורייתית, סנסציונית וחושפנית שח"כ שלי יחימוביץ' עשתה בה שימוש כדי להשפיע על תוצאות ההצבעה בפריימריז, וכותב:
ערב ההצבעה התפרסם באחד העיתונים תצלום של מועמדת, פמיניסטית מוצהרת, בעודה עורכת את צעדת הבוקר שלה על חוף הים בתל-אביב. המועמדת הופיעה בו בבגד גוף שחור, צמוד, חושפני, שנועד להבליט את מה שביקשה להבליט.
למי שרץ לחפש עכשיו את התמונה, אל דאגה, שלי יחימוביץ' העלתה אותה לאתר שלה והשיבה לברנע בטור נוקב משלה. אני לא אכביר במילים על החושך המאיים לבלוע כל שאופף את דעותיו של ברנע, ושמילותיו השזורות בחן כושלות מלהסתיר, וגם לא על האופן שבו הטור הזה מעיד יותר על כותבו מאשר על מושאו – שלי ודורה הפליאו לעשות זאת.
אני רק חושבת שמעניין להפנות את תשומת הלב לכך שגם בתגובות החמות והפרו-פמיניסטיות ביותר לטור התשובה שכתבה ח"כ יחימוביץ', אנשים ראו לנכון להתייחס למראה שלה (אם יורשה לי לנסח מחדש – נחום: את ממש לא בר רפאלי, קהל בכיכר העיר: דווקא אחלה רגליים בשביל בת 45, מה אתה רוצה?)
לכאורה, לאור ההערות המבזות של ברנע, תגובת ההמון נראית הגיונית ומעודדת (כי מי לא רוצה לשמוע שדווקא יש לה רגליים סבבה, נכון?) אבל באיזשהו מקום בדרך התפספס המסר הפמיניסטי שהמראה של שלי יחימוביץ' לא אמור להיות בכלל נושא לדיון – הוא לא רלוונטי להיותה חברת כנסת, הוא לא רלוונטי למשימת קעקוע דעותיו החשוכות של ברנע והוא רלוונטי לכלום.
יש שיגידו שאני מגזימה. הרי הנושא שעומד לדיון כאן הוא שאלת לגיטימיות השימוש במיניות של המועמדת כדי לקדם מטרות פוליטיות. ובכן, נניח, לצורך הדיון, שאכן נעשה שימוש כזה[2] . האם באמת היה צורך לעלוב ביחימוביץ'? האם היה צורך להתייחס למראה החיצוני שלה ולנשיותה בצורה שהיא, ובכן, מבזה? הרי לשם ההשוואה, בפרשת קצב[3] , איש לא חש צורך לציין שנו, מר קצב הוא בעצם איש די מכוער.
אם כך, מה הסיבה שהשאלה "האם לשלי יחימוביץ' יש רגליים סבבה דווקא" נראית למישהו רלוונטית למשהו? בגלל שהיא אשה, כמובן. זו הסיבה שברנע העיר את ההערה הבזיונית מלכתחילה, זו הסיבה שיחימוביץ', שכבודה נרמס, נאלצה להתנצל בחצי פה על זה שנו, היא באמת לא בר רפאלי ("לא בר רפאלי, אודה בהשלמה") וזו הסיבה שהמגיבים חשים צורך לעסוק בשאלה הזו.
אבל לא! כל ההתעסקות הזו היא לא במקומה! הרי איש לא יכול לדמיין ביקורת על ליברמן שנפתחת במילים: " ח"כ ליברמן, שהמכנסיים המחוייטים שבחר הבליטו את עכוזו בצורה כה לא מחמיאה (לא בדיוק בראט פיט, בכל זאת), עלה על במת הנואמים באו"ם [...]" ולמה? ובכן, כי ברור לכל בר דעת ששאלת גזרת המכנסיים, עיצוב הזקן או מצב המשמנים של ליברמן לא רלוונטית כהוא זה לתפקודו כאיש ציבור. אבל רק כשמגיעים לנשים – חברות כנסת, נשות עסקים, נשות ציבור בארץ ובחול, או-אז שאלת ההופעה החיצונית שלהן נעשית לחשובה, ובהרבה מקרים היא הופכת למרכז הדיון סביבן.
ולמה? כי רק כשמדובר באשה, הטיעון "ואגב, את גם מכוערת!" הוא לגיטימי.
ועכשיו אני חוזרת ללימודים.
[1] גילוי נאות: לא קראתי את הטור המקורי של נחום, אם מישהו יודע איפה הוא נמצא ברשת, אני אשמח.
[2] למרות שכל בר דעת שעיניו בראשו יכול להבחין שלא ולא נברא, ושברנע הגה את הפרשה ממוחו הקודח, אבל ניחא.
[2] שם ההתרחשות היתה בכיוון ההפוך – ניצול הכח למטרות מיניות, אבל זו דוגמא קרובה מספיק למטרתנו.
