אז מה יש לאכול?

בעקבות מייל שקיבלתי, החלטתי לפרסם (סוף סוף) את שארית הפוסטים מסדרת המעי הרגיז הזנוחה. זה דרש מעט חפירה בארכיבים הגנוזים מימות טרום הרוטקיט שהשמידה את הלפטופ שלי לפני מספר חודשים, אבל בסוף הצלחתי לגרד משהו.

דיסקליימר – אני לא רופאה. אני סובלת מהתסמונת אבל אין לי ידע מקצועי. במקומות שאני אוכל, אני אשתדל להביא סימוכין לדברים שלי. במקומות מסוימים, אני אכתוב על פתרונות, תחושות ומחשבות פרטיים שלי על הנושא. השימוש באחריותכם.

כרגיל, זה המקום שבו אני מכניסה עוד הערת שימוש – ברשימה שלי כללתי בעיקר מזונות שיש להם השפעה עלי, ואני מוצאת שהיא קרובה מאד לרשימה הרשמית שמפורסמת על ידי קופות החולים וכדומה. עם זאת, גם כאן אנשים שונים מגיבים בצורה שונה. ידיד שלי, בעל מעי רגיז גם הוא, טוען בתוקף ששום, ג'ינג'ר, מזונות שמנים במיוחד ומוצרי חלב מורידים אותו ביגון שאולה, בעוד שאני יכולה לבלוס מרובם בכמויות אדירות בשמחה ובלי תופעות לוואי מיותרות. אתם מוזמנים להוסיף עוד מזונות משלכם בתגובות.

היום, אגב, את רוב המאכלים ברשימה אני צורכת במידה כזו או אחרת. הטריק הוא להבין את התגובה של הגוף לכל אחד מהם, ואת אותם מאכלים שיוצרים בעיות, לצרוך ב"סביבה מוגנת": במקום שמאפשר גישה חופשית לשירותים ו\או מיטה לשכב עליה, כאשר אין דברים חשובים שדורשים תפקוד בטן אופטימלי בהמשך היום. כמו כן, תמיד עדיף לצרף כמות קטנה של מזון בעייתי לכמות משמעותית יותר של מזון נייטרלי. למשל, עדיף לא לאכול גזר חי על בטן ריקה, אבל אם אוכלים אותו יחד עם לחם, אורז או תוספת אחרת, הסיכוי שהוא יזיק פוחת.

מאכלים רעים

• ירקות
  • משפחת המצליבים: כרוב, כרובית, ברוקולי, צנון, קולרבי וחברים.
    ידועים בנטיה שלהם לעשות גזים בכל מצב הכנה. אם אתם מחליטים בכל זאת לצרוך אותם, אני ממליצה להעדיף אותם במצב מבושל על טרי ובכמויות מדודות.
  • פלפל אדום.
    אני לא יודעת מה יש בירק הזה, הוא פשוט לא מתעכל!
  • ירקות ופירות קשים, כמו גזר, תפוח ודומיהם, בצורתם החיה.
    עושים כאבי בטן עוויתיים איומים במהלך העיכול. אם אתם כן מתעקשים לצרוך אותם חיים, חשוב ללעוס אותם בקפידה רבה. בתפוחים יש בעייתיות נוספת בגלל החומציות שלהם.
  • סלט.
    סלט הוא מזון חיובי כשלעצמו (נדבר על זה בהמשך), אבל כללתי אותו ברשימה כי הרבה אנשים נוהגים לאכול רק סלט בתור ארוחה כחלק מדיאטת הרזיה. ובכן, המנהג הזה לא כל כך מומלץ אם יש לכם מעי רגיז כי לאכילת הרבה ירקות על בטן ריקה יש אפקט דומה לאכילת מעט ירקות קשים על בטן ריקה וזה, נו, כואב. תצרפו איזו לחמניה או פסטה לסלט שלכם ותלעסו אותו טוב.
• קטניות: חומוס, שעועית, אפונה, פול, עדשים.
  כולם עושים גזים. צלחת חומוס או מרק עדשים, טומנת בחובה עשר דקות של טעם גן עדן שעליהן משלמים בעשר שעות של צליה איטית בגיהנום.
• קפאין: קפה, שוקולד, קולה, תה
  כמו שכתבתי בעבר, קפאין הוא חומר ממריץ, שיכולה להיות לו השפעה מעוררת על המעיים שלכם. אתם יכולים לעשות בו שימוש בתור חומר משלשל, אבל תזכרו שיש לו את האפקט הזה אם אתם נורא אוהבים לשתות חמש כוסות קפה ביום, או שותים רק קולה במקום מים. היום אני מגבילה את צריכת הקפאין שלי רק לזמנים שבהם מצב העוררות המוגברת שהוא יוצר משתלב ממילא עם התבנית הנורמלית של פעילות המעיים שלי.
• חלב
  הרבה אנשים סובלים מחוסר סבילות ללקטוז ברמה כזו או אחרת. תופעות הלוואי של צריכה שלו יכולות להיות כאבי בטן, גזים איומים עם ריח אופייני ושלשולים. אם אתם שייכים לקבוצה זו, תנסו להגביל את צריכת החלב שלכם לחלוטין בהתחלה, ולאחר מכן תנסו להוסיף כמויות קטנות של מוצרי חלב מעובד (גבינות קשות, יוגורט וגבינה צהובה, למשל). כמו כן, בבתי מרקחת נתן לקנות כדורי אנזימים שלוקחים יחד עם האוכל והם מסייעים בעיכול מוצרי החלב.
• אלכוהול
  אלכוהול עושה שלשול. אולי לא ברגע ששותים אותו, אבל כמה שעות אחרי – כן. זה יכול להיות לא נעים אם, נגיד, פגשתם עלם חמודות וביליתם ערב נעים של שתיה משותפת אתמול, ועכשיו אתם מתעוררים אצלו ועומדת בפניכם הבחירה להראות לשירותים את נחת מעיכם ולעשות בהם שפטים או להתחמק בדיסקרטיות מזירת האירוע. אני רק אומרת.
• משקאות קרים במיוחד
  כמות גדולה של שתיה ומזון קרים במיוחד גורמים לבטן "להתרגש" ולהתחיל לעבוד קצת יותר מידי במרץ. כמה זה כמות רבה? אם חום הגוף שלכם לא מספיק בשביל לקרר את מה ששתיתם עד שהנוזל מגיע לקיבה, צפו לבעיות. אם אתם צמאים נורא ונתקעתם באנטרטיקה כשברשותכם רק בקבוק של מי קרח, אפשר לשמור אותם בפה כמה שניות כדי לחמם אותם לפני שבולעים. מציק אבל פרקטי.
• משקאות מוגזים
  תמנעו מהם כאילו החיים שלכם תלויים בזה. גם אם מדובר רק במים מוגזים, הגזים עצמם מספיקים כדי לנפח אתכם, ובינינו – זה לא כאילו נפיחות היא מה שחסר לכם בחיים. מעבר לכך, רוב המשקאות המוגזים מכילים חומרים נוספים כמו קפאין וממתיקים, שבפני עצמם מחמירים את התסמונת.
• אכילה מוגזמת
  אל תאכלו עד שאתם מרגישים עמוסים. תאכלו לאט ותפסיקו בדיוק ברגע שאתם מרגישים שובע – לא דקה מאוחר יותר. כמויות גדולות של מזון מעמיסות על מערכת העיכול, עושות אותו פחות יעיל וגורמות לגזים ולמצוקה כללית, שלא לדבר על תופעות לא נעימות שלא קשורות לתסמונת כמו נטיה לנקר בעבודה.
• ממתיקים מלאכותיים
  חלקם גם מחמירים את התסמונת. בכלל – מעי רגיז ודיאטות הרזיה קונבנציונליות לא הולכים טוב ביחד, והרבה מהמנהגים שמאמצים לעצמם אנשים דיאטטים הם איומים בהקשר הזה (ראו ערך אכילת רק סלט). אולי אני אכתוב על זה ועל איך באמת מצליחים לרזות עם מעי רגיז בהמשך.
• מזון שמן במיוחד
  לי אף פעם לא הפריע אבל הרבה אנשים מוצאים אותו בעייתי.
• ארוחות לא סדירות ונשנושים
  אתם רוצים לאכול כל יום פחות או יותר באותן שעות, ושהתכולה והכמות של הארוחות תהיה דומה כל יום. זה מאפשר לעיכול שלכם להכנס למחזור סדיר ומקל עליכם לנהל אותו ולשים לב כשהוא משתבש, ועוד על כך בפוסט שידבר על איך משתלטים על התסמונת.

מאכלים טובים

את החלק הזה צריך לקרוא בזהירות – זו רשימה של מאכלים שאפשר להשתמש בהם בתבונה כדי לנהל את המעי הרגיז. אם תאכלו יותר מידי מהמאכלים הללו או בצורה לא אחראית, יכאב לכם.

• מים (בטמפרטורת החדר)
  עוזרים למנוע עצירות, מונעים התייבשות כתוצאה מאלכוהול. אל תעבירו יום בלי לשתות לפחות שני ליטר מים.
• סלט
  מלא סיבים תזונתיים ושמן זית. בצריכה נכונה – עוזר למנוע עצירות. חשוב לשים לב לשעה שבה אוכלים את הסלט ולשים לב בזהירות לתגובה של הגוף אליו.
• ברנפלקס
  גם סיבים תזונתיים. גם כאן – לצרוך בזהירות ולא בכמויות גדולות מידי. חשוב להוסיף לברנפלקס הרבה מים, אחרת זה הופך לבטון בבטן.
• יוגורט
  גם מזרז את העיכול. אם אתם רגישים לחלב – אולי עדיף להמנע.
• קפה
  משלשל דיסקרטי לימים קשים :)
•  אורז ותפוחי אדמה
  מזון לימות מצוקה. מהנסיון שלי, אם אתם סובלים משלשול וגזים שכלום לא עוזר להם וכלים כל הקיצים – תפוחי אדמה אפויים או מבושלים ואורז פשוט מבושל במים אף פעם לא יבגדו בכם.
• עוף מכובס
  עוד מזון מצוקה. מכינים מרק עוף מחלקי עוף לא שמנים מידי, עם ירקות לא בעייתיים (בלי כרוב!) ובלי אבקת מרק. אפשר להוסיף תפוחי אדמה כדי שזה יהיה משביע. מקפידים לאכול את המרק בטמפרטורה חמימה ונמנעים משתית מים קרים במקביל. זה נותן לכם מרווח נשימה בלי יותר מידי תסמינים שמאפשר לכם לצאת ממעגל הכאבים של התסמונת.

זהו, בגדול.

וסתם תהיה לסיום – מסתבר שהרבה מהאנשים שאני מכירה הם צמחונים או טבעונים. תמיד כשאני מסתכלת על אכלים שמיועדים לאנשים כאלה, נו – הם נראים לי כמו מתכון לכאב בטן מתמשך. אני לא מבינה איך אפשר  להיות צמחוני או טבעוני עם מעי רגיז בלי לפתח חוסרים תזונתיים איומים (או סתם לרצות למות כי התזונה שלך מורכבת מתפוחי אדמה ותוספי תזונה בלבד). רעיונות?

מחר בבוקר אני קמה בבוקר ועושה – מה?

דיסקליימר – אני לא רופאה. אני סובלת מהתסמונת אבל אין לי ידע מקצועי. במקומות שאני אוכל, אני אשתדל להביא סימוכין לדברים שלי. במקומות מסוימים, אני אכתוב על פתרונות, תחושות ומחשבות פרטיים שלי על הנושא. השימוש באחריותכם.

אזהרה: פוסט זה מכיל פרטים רבים מקטגוריית Too Much Information. אם אתם עדיני נפש ורכי לב אני ממליצה לדפדף הלאה. מהצד השני של העניין, כל הנקודות כאן כתובות בקיצור נמרץ. אם אתם מרגישים שחסר מידע – תשאלו, ואם יהיה לי משהו אינטיליגנטי להגיד בנושא אני אשמח לפרט.

אז דיברנו קצת על מה זה מעי רגיז וחלקנו אנקדוטות ומרקמים, אבל למרות קירוב הלבבות המתבקש ששיתוף כזה יוצר, אתם עדיין מאוכזבים כי לא נתתי לכם פיסת מידע שימושית אחת שאפשר לעשות איתה משהו.
בדף הזה אני ארכז טיפים שונים, רעיונות, והצעות להקלת החיים.
בהמשך נעבור ל"תותחים הכבדים" – שיטות לרפא את עצמנו.

הצורך הוא אבי ההמצאה
מעי רגיז הוא מצב לא נעים שצריך להתמודד איתו ברמה היום יומית. אל תתבישו לעשות כל מה שצריך כדי שהיום יום שלכם יהיה נוח יותר.

• תתעקשו שבמקום שאתם נמצאים בו רוב היום (עבודה, צבא, לימודים) תהיה גישה חופשית לשירותים סבירים ושתוכלו ללכת אליהם בכל רגע שתרגישו צורך.
  במידת הצורך אפשר לדבר עם מי שבסמכותו לאפשר לך את הגישה הזאת, ולהגיע להסכמה קבועה (אני לא יכולה לספור את כמות השיעורים בקורסי בסיס צבאיים שאיחרתי אליהם כי הייתי תקועה בשירותים).
• אם אתם נגעלים להשתמש בשירותים ציבוריים בגלל נושא הגיינה, קחו איתכם כל מה שצריך כדי לאפשר לכם להשתמש בשירותים גם אם הם לא אידיאליים מבחינתכם. נייר טואלט, כיסוי לאסלה, חומר חיטוי לנסיעות – אל תתביישו להתאים את הסביבה לצרכים שלכם.
• קחו איתכם מטפחות לחות.
  כי אחרי הפעם השישית שעושים קקי באותו יום, מרגישים קצת איכסה.

גזים
גזים, בעיני, הם תופעת הלוואי הכי מטרידה של המעי הרגיז, כי הם הכי שכיחים, הכי כואבים, יוצרים הכי הרבה מבוכה חברתית, והכי קשה להפטר מהם. כמה דברים שאפשר לעשות:

• תפליצו!
  כאילו, דה. הבעיה היא שאצל הרבה מאיתנו, הטאבו החברתי על שחרור נפיחות והמבוכה שכרוכה בכך גורם לחוסר יכולת להשתחרר גם כשאפשר וצריך. הרבה פעמים, בדומה לעצירות, התאפקות עכשיו גוררת מעצורים אחר כך. ההצעה שלי – תתחילו מהבית, דברו עם בני המשפחה ובן הזוג שלכם. אתם תדהמו מהחופש שהיכולת להשתחרר ליד בן זוג תומך מביאה. אצלנו בבית עושים מזה חגיגה, ותחרויות הנפיחות שלנו הן מקור להרבה מאד בדיחות והווי פנימי.
  מעבר לזה, אפשר למצוא פתרונות גם מחוץ לבית – אני מוצאת שהפלצה ברוח נגדית, בשעות כושר באיזורים ריקים או בגיחות קצרות לשרותים הן מאד אפקטיביות. יש שמאמינים גם בשיטת ההטמעה בכיסא המשרדי, אבל אני תמיד אומרת שכשקמים או אם העסק באוש במיוחד, יש סיכוי טוב שהתחבולה תצא לאור.
• פחם פעיל
  רופאת משפחה שהייתי אצלה רשמה לי פעם פחם פעיל. אלה כדורים קטנים ושחורים של, נו, פחם, שצורכים אחרי האוכל והם אמורים לספוח את הגזים (או משהו כזה). אני מצאתי אותם מאד אפקטיביים, אבל שמעתי על אנשים שהם עשו להם כאבי בטן איומים. אני מניחה שכל אחד צריך לבדוק בעצמו.
• הסבתות מוכנות להשבע בכל מיני חליטות פלא למיניהן – תה קמומיל, שמיר, קימל, לימונית ולואיזה ושאר קסמים. לי זה לא עזר. יותר מכך, האגדה המשפחתית מספרת, שהחליטות שהיו נותנים לי בתור ילדה הן-הן מה שהיה גורם לגזים שלי אז. לתשומת לבכם.
• המנעו ממזונות שגורמים לגזים.
  בהמשך נדבר על מזונות בעייתיים במיוחד ועל איך אפשר לחזור לצרוך אותם

שלשולים
למען האמת, כיוון שתמיד היה נראה שאין עבורי מצב ביניים בין עצירות לשלשול, ואני באופן גורף מעדיפה את הפסולת שלי בחוץ ולא בפנים, שילשולים אף פעם לא נראו לי כמו בעיה איומה כל כך. כתוצאה מכך, אף פעם לא פיתחתי שיטות טובות להמנע משלשולים, אלא למדתי לחיות סביבם. אם אתם, בניגוד אלי, דווקא מתים להפטר מהם, תיאלצו למצוא פתורונות במקומות אחרים.
עם זאת, העקרונות הכלליים של "חיים עם מעי רגיז" רלוונטיים לגביכם באותה המידה.
ובכל זאת? ^[1]
טיפ קטן אחד – אם אתם סובלים משילשולים רצוי לאכול שתיים-שלוש ארוחות ביום, ובלי טריקים – מזון מבושל בכמות משביעה. עבורי זה בד"כ מסדיר את העניינים סביב יציאה אחת-שתיים מרכזיות ביום.
כמו כן – תוספות של סיבים תזונתיים למזון אמורות לשפר את נפח היציאות וכתוצאה מכך להפחית בשלשולים.

טחורים
טחורים הם לא ממש תסמין של מעי רגיז, אלא תופעת לוואי של התסמינים הרגילים. הם יכולים להתפתח כתוצאה מישיבה ממושכת ומאומצת בשירותים ומתקופות ארוכות של עצירות, ולכאוב במיוחד במהלך ניגוב אגרסיבי.

• בשלבים הראשוניים של הטחורים אפשר לטפל בהם בקלות יחסית באמצעות שינוי מנהגים ובאמצעות משחה שרופא המשפחה יכול לרשום. בשלבים מתקדמים זו בעיה רצינית שדורשת טיפול רפואי. בכל מקרה, רצוי לא להזניח, זו בעיה שיכולה להתפתח למימדים לא נעימים.
• איך מונעים את הטחורים?
  חשוב להקפיד על יציאות סדירות ורכות. תזונה עשירה בסיבים ושתיה מרובה אמורים לעזור לפעילות מעיים תקינה (עוד על זה בסעיף "עצירות").
• ואם כבר קרה שיש דימום וכואב?
  רצוי להמנע מניגוב תוקפני בשירותים, ואם אפשר להמנע ממנו בכלל על ידי כניסה מיידית למקלחת או שימוש בבידה – מה טוב. אם נמצאים מחוץ לבית, נראה לי שמטפחות לחות עושות פחות נזק מניר טואלט.
  אם בכלל כלו כל הקיצים וגם המטפחות הלחות משחררות מכם יבבות כאב שגורמות לאנשים בתא ליד לחשוד במתרחש בתא שלכם, אפשר להכנס לשירותים עם בקבוק מים קטן ולהשתמש בו (הצורך הוא אבי ההמצאה, זוכרים?). אחרי שמסיימים מנגבים בטפיחות עדינות וחלילה לא באגרסיביות.
• אה, כן, ותשתדלו להתאפק עם המין האנאלי עד שזה עובר…

עצירות
עצירות היא תופעת לוואי בעייתית כיוון ש(לי לפחות) קשה לשים לב שהיא בהתהוות. בתחילתה היא לא כואבת בכלל, ורק אחרי שבוע כשהבטן נפוחה וקשה ואני מרגישה כמו שק קקי מגיעה ההבנה שצריך לטפל בעניינים. בשלב הזה הנסיון להפטר מהמשקעים הוא בעייתי (מישהו הזכיר קקטוסים?) ולכן עדיף להיות "עם האצבע על הדופק" וכמו תמיד – להקדים סיבים תזונתיים למכה.
איך נקדים תרופה למכה?

• מים! שתו הרבה מים (אני שותה לפחות שני ליטר ביום). התהליכים בגוף שלנו מתקיימים בסביבה מימית, אם אתם לא שותם מספיק גם הקקי שלכם יהיה יבש יותר, וקקי יבש זה קקי קוצני וכבר דיברנו על סברסים.
• דאגו לתזונה עשירה בסיבים תזונתיים. ירקות, דגנים מלאים וכדומה. בהקשר זה אני מוצאת שמנה של יוגורט אקטיביה על הבוקר עם ברנפלקס לצד כוס הקפה שלי (ואולי בצירוף כוס מים) הם סוג של חוטר.
• אני חושדת שהמיץ של הסלט (עם שמן זית והכל), חוץ מזה שהוא אחד הדברים הטעימים בעולם, מעודד יציאות. בסלט עצמו יש סיבים בשפע והוא בריא ומרענן. ככה מרוויחים כפליים!
• קפאין בכלל וקפה בפרט הוא מעורר עצבי ידוע ואצל הרבה אנשים הוא גורם לפעילות מוגברת של המעיים. אם זה עובד ככה אצלכם, אתם יכולים להשתמש בקפה כדי לווסת את הפעילות שלהם. למשל, בטיפ הקודם כוס הקפה בצירוף עם תזונה רבת-סיבים מעודדים יציאה אחת עיקרית בבוקר.
  כמו כן, בתקופות רעות במיוחד לפעמים אני משתמשת בפתרון "יום הדין" שלי – שתי כוסות קפה ברצף.
  (שימו לב, אגב, שהצד השני של זה הוא שאם המעיים שלכם פעילים יותר מידי – למשל במקרים של שלשולים וגזים, רצוי להמנע מקפאין עד שוך זעם בדיוק בגלל התכונות המעוררות שלו).
• אם קצה נפשכם בקורנפלקס ואקטיביה (דוגרי, אני מבינה אתכם), יש תוספי סיבים שאפשר לקנות במגוון פורמטים וטעמים. החל מפסיליום – שזה סוג של נסורת ששותים מהר מהר ואז מרגישים כאילו נתקע לכם מצע של אוגרים בין השיניים, וכלה במיני אבקות מסיסות במים עם טעם של מיץ "זיפ". אם אתם בוחרים בפתרון הזה, עשו זאת בזהירות. התחילו מכמות קטנה של תוספים והגדילו אותה לאט לאט ולכל אורך הדרך הקפידו לשתות הרבה – זה חשוב במיוחד כשנוטלים תוספות סיבים כי הם סופחים הרבה נוזלים.
  כמו כן, אני גיליתי שסוגים מסויימים של סיבים עושים לי כאבי בטן עוויתיים איומים. כאמור – תתנסו בזהירות ותבדקו מה מתאים לכם.
• פעילות גופנית מתונה גם היא מעודדת פעילות מעיים תקינה.

אם למרות כל הטיפים יש לכם עצירות, עדיין יש כמה דברים לעשות לפני שהמצב מדרדר לחלוטין. אם זו תופעה חד-פעמית:

• אפשר לנסות נרות גליצרין. זה חומר משלשל ועל הדרך משמן את נתיבי היציאה כך שכל המבצע נעשה מעט פשוט יותר. חשוב לשים לב לא להשתמש בפתרון הזה יותר מידי – חומרים משלשלים יוצרים תלות.
• מדי פעם אפשר להעזר גם בחוקן-מים פשוט כדי לסייע להתרוקנות.

ולבסוף, אם זו עצירות חוזרת ונשנה – פנו לרופא. זו עוד בעיה שיכולה להסתבך בדרכים לא סימפטיות.

^[1] הערה קטנה: יצא לי לראות בכל מיני מקומות המלצות שונות להתמודדות עם עצירות ושלשול מבחינת צריכת הסיבים ואופי הארוחות הנדרש. אני מוצאת שעבורי, אותה התנהלות פותרת את שני המצבים – מעט ארוחות גדולות וצריכת סיבים גבוהה. כרגיל, תבדקו מה עובד בשבילכם.

מעי רגיז? איך אפשר לקרוא את זה?

דיסקליימר – אני לא רופאה. אני סובלת מהתסמונת אבל אין לי ידע מקצועי. במקומות שאני אוכל, אני אשתדל להביא סימוכין לדברים שלי. במקומות מסוימים, אני אכתוב על פתרונות, תחושות ומחשבות פרטיים שלי על הנושא. השימוש באחריותכם.

תסמונת המעי הרגיז היא לונה פארק של בעיות מעיים שתוקפות את הקורבן התמים בסביבות שנות העשרה שלו, ונצמדות אליו בעקשנות שאינה יודעת מנוח לאורך שנות העשרים ואילך. בין התסמינים המהנים נזהה עצירויות ושלשולים בתדירויות משתנות, כאשר כל אחד מהם יכול להיות מלווה בגזים מכאיבים שאינם מתביישים להופיע גם ללא בן זוג חדשות לבקרים. מתמידי הלכת בתסמונת כנראה יחוו בשלב זה או אחר תופעות לוואי משניות לתסמינים אלה. שכיחים במיוחד הטחורים שנגרמים כתוצאה מעצירות מתמשכת או ישיבה בלתי נגמרת בשירותים בתקופות של שלשול, ותחושת מבוכה חברתית הולכת וגדלה.

כשהם מצוידים בקטלוג כאבי בטן מסוגים שונים, תסמינים ובעיות, רוב האנשים ייגשו בשלב זה לרופא המשפחה שישלח אותם לרצף ארוך ומביך של בדיקות פולשניות יותר ופחות שמטרתן לזהות את הסיבה לכאבים הטורדניים. בסוף התהליך ייפגשו שנית את הרופא כשהם חפויי ראש ורופסים והם מצפים למוצא פיו שיושיע אותם מדרך הייסורים שבה הם הולכים. כשהוא עטוי בחלוק לבן ומוגן מאחורי השולחן שלו, יצקצק הרופא בלשונו, יניד בראשו בעצב ויסביר לקורבנות שלא נמצאה סיבה אורגנית לכאב ועל כן אין זה מן הנמנע לאבחן אותם כבעלי מעי רגיז. הוא יוסיף שלרפואה המודרנית אין פתרון להציע להם, ובציידו אותם בעלון המפרט את התסמינים, הסיבות המשוערות ורשימה מבהילה של מזונות אסורים, יראה להם אחר כבוד את היציאה^[1].

ניסיון כושל ירדוף ניסיון כושל, רופאים אלטרנטיביים מצוידים בסיכות ועשבי מרפא יחוללו סביבם וביניהם ירחפו תרופות סבתא ומזור לכאב לא ייראה באופק. האומללים יבלו את זמנם כשהם ספונים בבית ומביטים בעיניים כלות בחבריהם שהולכים ומתרחקים מהם עקב התנהגותם המתחמקת המוזרה שאין לה הסבר, בתחביביהם ובבילוייהם המתמעטים עקב הצורך להימצא במרחק נגיש משירותים זמינים, מבודדים וצמודי-מקלחת, ובבני זוגם שאינם מבינים את התנהגותם המשונה.

אבל למה זה קורה לי?

העלונים הצבעוניים שהדודות הנחמדות מקופת החולים מחלקות לנו מציעים הרבה סיבות אפשריות לבעיה:

• פעילות לא סדירה של המעיים
  אחת ההשערות היא שמעי רגיז נגרם בגלל פעילות לא סדירה של המעיים. תנועה מהירה מידי של המעי גורמת לספיגה לקויה של הנוזלים במזון וכתוצאה מכך לשלשולים, ותנועה איטית מידי גורמת לספיגה מוגברת ולעצירות.
• רגישות למזונות מסוימים, כמו מוצרי חלב וגלוטן.
  אנשים שונים מעכלים מזונות שונים ברמת יעילות שונה. חולי צליאק רגישים לגלוטן (חלבון המצוי בדגנים מסויימים ומוצרי חיטה), ישנם אנשים החסרים את האנזים לקטאז שמאפשרים לנו לעכל חלב כראוי, תגובות למוצרים המכילים קפאין משתנות מאדם לאדם, וכך גם מידת הרגישות למזונות שמנים במיוחד או לכמות גבוהה של סיבים תזונתיים במזון.
• התפתחות משנית כתוצאה מבעיה אורגנית במעי
  מחלה אורגנית (יעני – משהו שאפשר לאבחן ולטפל בו, כמו טפילים, דלקת או בעיות אחרות) שנרפאנו ממנה עשויה להותיר אותנו עם מעיים רגישים במיוחד שאף פעם לא חוזרים לתפקד באופן תקין לחלוטין.
• רגישות מוגברת
  פעילות מעיים שעבור רוב האנשים תחשב "סבירה" עשויה להתפש על ידי בעל המעי הרגיז ככואבת וטורדנית ביותר.
• עצבנות ורגישות מוגברת של מערכת העצבים
  את הרגשות השליליים שלנו אנחנו "מרגישים בבטן" – זה לא רק מטבע לשון.

החוויה שלי היא שכל התשובות נכונות.

אחד המטפלים האלטרנטיביים שהייתי אצלם אמר לי שלבעיה יש פן רגשי מאד משמעותי. הוא סיפר לי שגילו שכשאומרים לאנשים ששם התסמונת שלהם הוא "מעי רגיש" במקום "מעי רגיז", חומרת התסמינים שלהם פוחתת, כנראה כי השם "מעי רגיש" נשמע פחות "חמור", מש"ל.

אני לא יודעת אם הסיפור הזה נכון, אבל ברור לי שהמסקנה, שלרגשות שלנו השפעה ישירה על בני המעיים שלנו, נכונה מעל לכל ספק. אני גיליתי שכשמשהו מטריד אותי, מכעיס, מעציב, מאכזב או מפחיד, אני שמה לב לפעילות המעיים שלי הרבה לפני שאני מודעת לזה שמשהו לא כשורה. למשל, פלוני מעיר לי הערה לא נעימה בסיטואציה חברתית, ואני מחייכת ועוברת לסדר היום. מאותו רגע ואילך, סביר להניח שהבטן שלי תתכווץ בעוויתות כואבות עד שאני אבין מה הבעיה ואפתור אותה עם עצמי או בכלל. מקרים חמורים במיוחד (שכול, פרידה מחבר, תקופות קשות בעבודה) מובילים לשלשול קשה ובלתי פוסק ואובדן משקל משמעותי. נפלא.

ברור לי גם לחלוטין שלאוכל יש השפעה גדולה על מצב הבטן. לפני שלמדתי לאזן את מצב המעיים שלי, הייתי אוכלת כמויות גדולות של מוצרי חלב. יום של אכילה מוגזמת של מוצרי חלב היה מסתיים בדרך כלל בכאב בטן שורף, שתמיד גרם לי להרגיש כאילו מישהו שפך לי חומצה לבטן, ועכשיו היא מטיילת לי במעיים. אחרי שעה בערך הייתי מפתחת גזים בלתי נגמרים מהגיהנום, עם ריח שהיה מבייש בוקר אפוף אדים מרמת חובב בב"ש, ושורה של שילשולים קטנים ושורפים שלא היו מסתיימים עד שארוחה נורמלית היתה מייצרת יציאה ברמת מוצקות סבירה, כמה שעות טובות אחר כך.

לקפאין גם יש השפעה מאד חזקה. הקפאין הוא סם מעורר ובין שאר השפעותיו, הוא ממריץ את פעילות המעיים. התופעה הזו לא רעה מעקרה, אבל כשצורכים הרבה ממנו בלי תכנית מסודרת (ונגיע לזה בהמשך), הוא עלול לגרום למעיים לעבוד "על ריק" וליצור בעיות של התכווצויות, שילשולים קטנים וגזים. היום אני משתמשת בקפה כמשלשל קל בשעת הצורך.

אלה היו המזונות המשמעותיים עבורי. בנוסף לכך גיליתי שירקות מסויימים, בעיקר ירקות ממשפחת המצליבים כמו כרוב, כרובית, וצנון, וגם פלפלים (אבל רק אדומים, אל תשאלו אותי למה), גורמים לי לגזים איומים ולכאבי בטן עוויתיים בלתי נסבלים. במשך שנים לא נגעתי בהם עד שהתחלתי, לאחרונה, לצרוך אותם בכמות מדודה ובחשש רב. לחומוס ושאר קטניות, אגב, יש את אותו האפקט.

אני גם יודעת בוודאות שלמצבים הורמונליים יש השפעה על המצב. לראיה – יש קורלציה גבוהה מאד בין זמני המחזור שלי לתקופות השלשולים.

והאמירה שאני מסכימה איתה במידה הרבה ביותר היא שאנשים עם מעי רגיז רגישים יותר מאחרים להתרחשויות נורמליות במעיים. לי המעיים שלי תמיד הזכירו "סימן כחול" של מכה. בפעם הראשונה צריך מכה חזקה כדי להכאיב לך, אבל המכה הבאה יכולה להיות חלשה הרבה יותר ועדיין להשיג את אותו האפקט. אחרי כמה שנים של מכות, אפילו אם מישהו ילטף את הסימן הכחול אתה תקפוץ ביללת כאב מעוררת רחמים.

זו מחשבה מדכאת מעט כי היא עשויה לגרום לנו לחשוב שאם הפעילות הנורמלית היא מה שגורם לנו כאב, אז אין מה "לתקן" ולכן נגזר עלינו לחיות עמו לנצח. אבל אני רוצה להציע רעיון אחר – שאם נמצא דרכים להפיג את הכאב לתקופות ארוכות מספיק הסימן הכחול יירגע. עוד על זה בפוסטים הבאים.

^[1] לי תמיד נראה כאילו האמירה של רופאים שמחלה היא פסיכוסומטית היא בעצם הדרך שלהם להגיד לי שזה בכלל באשמתי.

תסמונת המעי הרגיז – כל הדברים שלא אמרו לי כשהייתי צריכה לשמוע אותם, וגם כמה שכן

אצלי זה התחיל בגיל 15. אני זוכרת את היום – הייתי בדרך הביתה מבית הספר, ופתאום תקף אותי כאב בטן ששיתק אותי עד שלא יכולתי לעמוד. באוטובוס נרדמתי, וכשקמתי אחרי חצי שעה, כאבי הבטן שלי עברו. אחרי המקרה הזה הכאבים התגברו בצורה כל כך הדרגתית ברמה ובתדירות שלהם עד שלקחה לי תקופה ארוכה מאד להבין שמשהו אצלי לא בסדר. אני זוכרת שבשיעורי ביולוגיה שהיו מתקיימים תמיד בסוף היום, הייתי יושבת בכיתה ותוהה אם כל הילדים סובלים מכאבי בטן כמוני, ואיך זה יכול להיות שלא רואים עליהם.
בסוף השיעור הייתי רצה הביתה ושוכבת על הבטן עד שהכאבים היו עוברים. רבע שעה בערך. כשהכאב עבר התחיל היום, וכשהוא חזר בערב, היום נגמר.
כשהמיטה הפסיקה לעזור, הייתי נשענת על הפינה של השולחן. כשהשולחן הפסיק להיות אפקטיבי, הייתי מתקפלת מעל הפינה של האמבטיה וכשזה הפסיק לעזור, נו, אז קיבלתי קצת שכל, הבנתי שמשהו שבור והלכתי לרופא. הרופא שאל אותי שאלות, לקח ממני דגימות, נתן לי כדורים. אפילו שתיתי שתי כוסות מלט וסובבו אותי על מגש, ועד היום יש בבית של אמא תצלום של המלט הזה עובר לי במעיים.
בסוף הדרך חיכה לי רופא שסיפר לי שיש לי מעי רגיז.
החדשות הטובות – מהכאב הזה לא נמות.
החדשות הרעות – גם לא נחיה בשקט.
מה עכשיו?

כשזה קרה לי קיבלתי אוסף של עלונים ומצאתי כמה אתרי אינטרנט עם "רשימות קניות" של תסמינים, מזונות בעייתיים וצעדים לשיפור. בשבילי, משהו היה חסר. אחרי 10 שנים עם החיה, אני יכולה לקרוא לזה "התמונה המלאה", "הגישה ההוליסטית", אם תרצו, אולי ניסיון חיים. אני בכלל לא יודעת אם זה משהו שאפשר לתרגם לכתב ולהעביר הלאה, אבל אני הולכת לנסות, אולי זה יעזור למישהו. לי זה עזר – לי כבר לא כואב.

מה יהיה לנו?
כדי לא להרוג אתכם, את הרשימות שלי אני אארגן בפוסטים נפרדים לפי נושאים, מהקל אל הכבד. אלה ראשי הפרקים שיופיעו בסדרה:
מעי רגיז? איך אפשר לקרוא את זה? כל מה שאני יודעת על מעי רגיז, כמה דברים שהם לא בחזקת ידיעה אבל הם ספקולציות שלי, אנקדוטות ושטויות.
אז מה יש לאכול? דיון מתומצת במזונות פושעים.
מחר בבוקר אני קמה בבוקר ועושה – מה? אסופת דברים שאפשר לעשות כבר מחר בבוקר כדי לשפר את איכות החיים. המון טיפים קטנים ופרקטיים שיכולים לעזור.
אילוף הסוררת תהליכים שכדאי להתחיל היום כדי שעוד שנתיים יכאב לכם פחות.
איך להוציא מזה את המיטב? כמה מחשבות פילוסופיות שלי על התסמונת, על בריאות, על החיים ועל האיכות שלהם, שאפשר לקבל ואפשר לא.

אם יהיו לי עוד רעיונות, אני אוסיף פוסטים נוספים תחת אותה התגית.

זה הולך להיות מסע מסעיר, מסע שירטיט אתכם בשיפולי הבטן ויחווט מחדש את חיבורי המעיים שלכם. הולכים להיות דיבורים על נפיחות, מרקמים וגרגרי תירס. אם אתם לא בנויים לזה – זה הזמן לרדת.

דיסקליימר – אני לא רופאה. אני סובלת מהתסמונת אבל אין לי ידע מקצועי. במקומות שאני אוכל, אני אשתדל להביא סימוכין לדברים שלי. במקומות מסוימים, אני אכתוב על פתרונות, תחושות ומחשבות פרטיים שלי על הנושא. השימוש באחריותכם.