כל ההתחלות קשות: עוד כמה הערות פזורות

[פוסט קודם: גלגלי עזר]

הפוסט שכתבתי עבור הפרוייקט הוא מה שנשאר אחרי שקיצצתי בערך 70% ממה שהיה לי להגיד בנושא, אז אם אתם מרגישים שמשהו חסר – תשאלו בכיף – יש סיכוי טוב שיש לי דעה בעניין.

המדריך נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות וססטיסטיקה – 99% מהמתחילים איתי הם גברים. האחוז הנותר הוא הכלב של השכנים שניסה לאונן עלי פעם. היה דיסקו.

סטטיסטית הוכח שהדרך האפשרית היחידה לפתח איתי מערכת יחסים, היא להיות ידיד שלי במשך תקופה ואז להתקדם או להניח לי להתקדם כשהזמן מתאים^[1]. באופן כללי, אני חושבת שהרעיון שבגלל שראית מישהי ברחוב ובמקרה חשבת שהיא נראית טוב, יש איזשהו סיכוי סביר שאתם תעניינו אחד את השניה הוא מטומטם מעיקרו. היא לא בהכרח פנויה, היא לא בהכרח רוצה לדבר עם אנשים עכשיו, היא לא בהכרח רוצה לדבר איתך, ואם היא כן רוצה לדבר איתך, הסיכוי שאתם חולקים משהו מעבר לעובדה שלשניכם יש אף ו(בתקווה) שתי עיניים הוא אפסי.
מהסיבה הזו אני מסננת מתחילי רחוב באופן כמעט אוטומטי, והאנשים שהגיעו לתחתית הפוסט שלי היו בעיקר כאלה שהכרתי בסיטואציות שמאפשרות היכרות התחלתית ארוכה יותר.

אני עדיין טוענת שאת היכולת לפתח שיחה עם אנשים חדשים רצוי לפתח מחוץ לעולם הדייטינג. אני, למשל, למדתי לעשות זאת במהלך 4 שנים של שמירות. בתור מפגרת חברתית עם קבלות, את שנת השמירות הראשונה שלי בילתי בבהיה אל תוך הלילה ובתהייה אם הרובה שהפקידו בידי עדיין מסוגל לירות. בשנה השניה הבנתי שאין לי מפלט מלדבר עם האנשים שיושבים איתי בעמדה, והתחלתי לנהל איתם שיחות שאין שום דרך לתאר אותן פרט למביכות ומקרטעות. כעבור כך וכך זמן, אחרי השמירה השלישית ברצף בה האנשים ששמרו איתי אמרו לי שזו השמירה הכייפית ביותר שהיתה להם – הבנתי שלמדתי משהו.
אני מוצאת שהיכולת הזו שימושית בכל סיטואציה חברתית שאני נתקלת בה – בעבודה, עם חברות, במונית, בסטודיו וכן – גם כשאני רוצה לעשות חינגלה לעלם חמודות מזדמן.
באתר הזה תמצאו טיפים הרבה יותר מקיפים משלי לפיתוח שיחה, ועוד כל מיני כישורים חברתיים מועילים שלא מזיק אף פעם לשייף.

יש הרבה סגנונות שיחה שם בחוץ. אני, למשל, רוב הזמן בדחנית כפייתית, אבל יש אנשים שאין להם חוש הומור או שהם סתם לא זורמים עם ההומור שלי. יש אנשים שמעמיקים ומנתחים דברים, ויש כאלה שנשארים על פני השטח ולא מסוגלים או רוצים להעמיק. יש אנשים תכליתיים ויש אנשים שמדברים כאילו הם כותבים שירה. יש אנשים קרים, ויש כאלה שמדברים על רגשות. יש כאלה שאוהבים לדבר, וכאלה שאוהבים להקשיב. את המכניקה הבסיסית של השיחה שהזכרתי אפשר ליישם פחות או יותר עם כל אחד מהסגנונות, וכדי שהיא תצליח – חשוב לדעת לזהות את סגנון השיחה של הפרטנר שלך ולהתאים את עצמך אליו.
לפעמים זה לא יעבוד. לדוגמה, אני לא מסתדרת עם אנשים שחוש ההומור שונה מהותית משלי – הם בדרך כלל לא מבינים מה אני מקשקשת, ואנשים שמסרבים להעמיק משעממים אותי. זה בסדר – אנחנו לא אמורים להסתדר עם כולם.

כמו שחיה, גם כישורים חברתיים דורשים מכם לקפוץ למים כדי לרכוש אותם. אין פתרונות קסם. עכשיו זה הזמן לסגור את הלפטופ וללכת לדבר איתי, כי את זה שום כמות של טקסט הסברתי לא תעשה עבורך.

—
^[1] או כמו שמר בחור ואני תמיד אומרים – "בעטנו אחד לשני בביצים במשך שנתיים ומייד ידענו שזו אהבת אמת".

כל ההתחלות קשות: גלגלי עזר

הערה: הפוסט מבוסס על נסיון החיים, הדעות והרגשות שלי, וככזה הוא מאד סובייקטיבי. אם אתם משתמשים בעצות שבו אתם עושים זאת על אחריותכם בלבד. Your mileage may vary.

היי, מה נשמע?
שמתי לב שהסתכלת עלי כמה פעמים. יכול להיות שאתה תוהה אם זה רעיון טוב לגשת אלי ולדבר איתי?
לא, לא – זה בסדר. אני יודעת שזה יכול להיות מלחיץ. אתה בטח קצת מודאג מהתגובה שלי. אולי אתה לא רוצה להביך את עצמך. אולי קראת חלק מהדיווחים ב"הכצעקתה" ועכשיו אתה מפחד שאני אפרש את הנסיונות שלך בצורה הלא נכונה. יכול גם להיות שסתם אין לך הרבה נסיון עם נשים, ואתה לא ממש בטוח איך כדאי לגשת אלינו.
בקיצור – אתה קצת אובד עצות.
אז מה עושים?

הנה הסוד על רגל אחת – אני אשמח אם תיגש אלי בצורה ידידותית ותהיה עצמך, כפי שהיית עושה עם כל אדם חדש שאתה מנסה להכיר.

נכון, זה לא פשוט כמו שזה נשמע, במיוחד אם אתה טיפוס מופנם והיכרות עם אנשים חדשים היא לא עסק טבעי עבורך. אבל יודע מה? אתה נראה לי בחור נחמד, והאמת – אני אשמח אם ילך לך, אז הכנתי עבורך סט גלגלי עזר ורודים עם נצנצים וסרטים מתנופפים משהו טוב, בדמות תהליך לדוגמה שהיה אפקטיבי עבור אי אילו בחורים שניסו להתחיל איתי. אתה יכול להתנסות איתו קצת ואז אולי לנסות לאלתר רעיונות משלך. גם אם בסופו של דבר לא תצא הארלי-דייוידסון מכל העניין, לפחות תוכל להראות לי איך אתה מפדל בלי ידיים.

אז קודם כל, אני לא אעליב אותך בדיבורים על נושאי רקע. רוב הסיכויים שעברו כמה ימים מאז הגחת, לח ומייבב, לאוויר העולם, ואתה יודע שאם אתה מריח כמו גרביים שנשכחו בפינת סל הכביסה, שאם באופק קבוע לא נתן להבחין בין הכתמים שעל החולצה שלך לבין הדוגמה המודפסת סרת הטעם שלה ושאם הרזומה שלך מכיל שורה אחת בה כתוב "ישיבה עם האצבע בתחת, עישון נרגילות ויניקת הממון שהורי הרוויחו בעבודה קשה", כנראה שאלו נקודות שייספרו לרעתך בבואך להתחיל עם נשים. אתה בוודאי יודע גם שאם אין לך תחביבים פרט לרביצה בבית ושקיעה בהרהורים נוגים על החיים החברתיים שהיו לך לו היית לוקח את עצמך בידיים ויוצא ממנו, כמה טיפים מהאינטרנט להתחלה איתי הם ממש לא מה שיעשה את ההבדל עבורך.
אבל זה בסדר, אני רואה שאתה לא כזה, וברור לי שבין פרקי הזמן בהם אתה קורא פוסטים בבלוג שלי, עושה קקי וישן, אתה עובד במרץ על שיפור התחומים הללו,  לכן אני לא אתייחס אליהם.

אני גם מניחה שהשקעת כמה דקות בקריאת הפוסטים האחרים בפרוייקט, ושאתה כבר יודע ממה רצוי להמנע כשאתה מנסה לפנות לבחורה בצורה כזו שהיא גם תרצה לדבר איתך.

כעת, בחר נושא לשיחה. זה לא ממש משנה מה הנושא שתבחר, ורצוי שלא תשקע בזה יותר מידי כי ברוב המקרים הבחירה שלך לא תשנה לכאן או לכאן. היו אנשים שניהלתי איתם שיחות נהדרות של שעות שנסבו סביב כלום וחצי, והיו כאלה שהשיחה איתם הפכה גם את הנושאים המלהיבים ביותר לעינוי סיני מתמשך שלעומתו הריגת התאים האפורים שלי אחד אחד באמצעות מחטים מלובנות נשמע כמו בילוי אחר-צהריים חביב. אם אנחנו נמצאים במקום שיכול לרמוז לך שאני אמצא נושא מסויים מעניין במיוחד ואם נוח לך עם הנושא הזה (נגיד, מול מדף ספרות הפנטזיה בחנות הספרים), אתה יכול לבחור אותו.

חייך ופנה אלי, רצוי ללא משפט פתיחה מפגר. "היי, מה קורה" זו תמיד בחירה טובה. העלה את הנושא שחשבת עליו בצורה שמאפשרת לי להגיב, ולא בצורה שמשאירה סימן שאלה גדול תלוי באוויר. למשל, נגיד שאני מחזיקה ספר של פראצ'ט ביד. "אחלה ספר" זו בחירה גרועה למדי כי אני לא ממש מבינה לאיזו תגובה אתה מצפה. "כבר קראת אחד מהספרים של פראצ'ט, או שזה הראשון שלך?" זו בחירה יותר טובה, כי ברור לי שאתה מנסה לפתח שיחה ואתה לא משאיר אותי לתהות איך לעזאזל אני ממשיכה אותה.

בשלב זה ייתכנו מספר תגובות. יכול להיות שאני אזעיף פנים, אענה בקצרה, אסתכל לכיוון השני ובכלליות אהיה לא נחמדה במיוחד. זה קורה, זה תרחיש סביר, ומותר לי. לא תמיד בא לי שאנשים זרים ידברו איתי ברחוב. לפעמים היה לי יום רע ^[1], יכול להיות שאני עסוקה במחשבות על נושא אחר ואתה מוציא אותי מריכוז, יכול להיות שיש לי מיגרנה ויכול להיות שאתה סתם לא מוצא חן בעיני. אל תיקח את זה קשה. רוב הזמן זה לא קשור אליך ולא תלוי בך, וסגנון התגובה שלי לא צריך להיות אבן ריחיים על האגו שלך מעתה ועד הנצח.
אם אני נראית לא מעוניינת, תאפשר לשנינו לצאת מזה בכבוד ועם חיוך והיום של אף אחד מאתנו לא יהרס.
מצד שני, יכול להיות שאני אחייך, אסתובב אליך ואגיב בעירנות. במקרה כזה, זה סימן די טוב לכך שאפשר להמשיך לדבר איתי.

פתח שיחה נעימה. איך עושים את זה, אני שומעת אותך שואל? הנה דרך אחת:

אל תנסה להרשים אותי. באמת שלא. בבקשה. קודם כל, אני שמה לב שאתה עושה את זה, וזה נראה מטופש. דבר שני, הסיכוי שזה יעבוד הוא קלוש. אם אני יודעת על הנושא יותר ממך, אתה נראה לי כמו אידיוט – וזה לא מרשים אותי. אם אני מכירה אותו כמוך, אז אתה מרצה לי על נושאים שאני מכירה – וזה לא מרשים אותי. אם אני יודעת פחות ממך, אתה חופר לי בנושא שלא מעניין אותי מספיק, או מאיים עלי, תלוי בנסיבות, בהרגשה שלי לגבי הנושא ובעד כמה אתה יוצר רושם של פוץ מתנשא – וזה לא מרשים אותי. אם הנושא לא מעניין אותי בכלל, אתה משעמם אותי למוות – וזה ממש לא מרשים אותי. בכל אחד מהמקרים הללו אתה לא מרשים אותי, וגרוע מכך – אתה מייגע. אתה מדבר אלי ולא איתי וממאיס את עצמך במהירות.
זכור! לא יצאתי היום מהבית במחשבה שאין דבר שישמח אותי יותר משמיעת הרצאה ספונטנית על הסגנונות האומנותיים של להקת המטאל האהובה עליך כפי שהם מתבטאים בדיסקוגרפיה שלהם ב18 השנים האחרונות, אז אל תתן לי אחת.

אל תתאמץ מידי להיות מצחיק או מתוחכם. אם זה בא לך בטבעיות ואתה ממש טוב בזה – יופי, הומור זה כיף. אם לא, אל תתאמץ יותר מידי. אני שמה לב גם לזה, ופשוט יש לך יותר מידי מקום לטעות. רוב הבחורים שעושים את הטעות הזו מתאמצים להיות שנונים, אומרים משהו שנראה לי לא במקום ומחוזל"שים אחר כבוד.

אז מה כן? המטרה שלך היא ליצור שיחה שאני אהיה מעורבת בה – אקטיבית, רגשית ואינטלקטואלית. זה לא אומר שאתה צריך לשחק איתי בכדור, לדבר איתי על הכלב המת שלי או לנתח איתי את אריסטו, רק שאתה צריך ליצור עבורי הזדמנויות לקחת חלק פעיל בשיחה ולתת לי להתבטא^[2], ושרצוי שהשיחה תיסוב סביב רגשות ודעות ולא סביב עובדות. שאל אותי שאלות. נווט לכיוון נושאים שאפשר לפתח. למשל, "איפה את גרה?" זו שאלה לא ממש מוצלחת, כשלעצמה. כשהיא מגיעה כחלק מרצף של שאלות דומות, היא גורמת לי להרגיש כאילו אתה עומד לשלוף עט ולמלא את שדה 32.א בטופס הראיון שאתה מחביא בכיס האחורי של הג'ינס שלך. השאלה "למה את אוהבת לגור בתל אביב", לעומת זאת, היא שאלה שיש לי מה לענות עליה, ואני אענה את התשובות שלי בתשוקה גדולה לכל מי שיהיה מוכן לשמוע.

ועכשיו אתה שואל את עצמך איך תדע על אילו נושאים אני אשוחח בהתלהבות. זה בדיוק העניין! אתה לא יכול לדעת מראש. אנחנו זרים, זוכר? זו בדיוק הסיבה שאין שום חשיבות לנושא שתבחר בפתיחת השיחה, אבל חשוב שתהיה קשוב לתגובות שלי במהלכה.

היה גם אתה מעורב. דבר והתעניין במה שיש לי להגיד. אם הדברים שאני אומרת משעממים אותך כבר עכשיו או אם אני לא מקשיבה לך, זה סימן די טוב לכך שאולי זה לא רעיון מוצלח שנצא. אם אתה לא מדבר יותר מידי, זה סימן טוב עבורי שאתה משעמם אותי. עם הזמן, אמור להיווצר מין מקצב נוח כזה לשיחה – שאלה, אני מדברת, אתה מוסיף משלך ואז שואל עוד. אם נושא מסויים מיצה את עצמו, אתה יכול להעלות אחד חדש כאוות נפשך. שוב – הנושא המדוייק לא חשוב, רק שהשיחה תשאר דינאמית. אם שום דבר לא נשבר בדרך ואני אשת שיחה סבירה יש סיכוי טוב שאני אתחיל לשאול שאלות ולנווט את השיחה גם כן, ואז כנראה שממש הולך לך.

הנקודות האחרונות חשובות והרבה גברים טועים בהן. מספרים לכם שכשאתם רואים בחורה, אתם אמורים להרשים אותה ולגרום לה להתעניין בכם, וההנחה שלכם היא שכדי שבחורה תתעניין בכם אתם צריכים להראות מעניינים. זה לא נכון. כדי לעניין בן אדם אחר צריך להתעניין בו. צריך להראות סקרנות בריאה^[3] כלפי סיפור החיים שלו ומה שיש לו להגיד. תחשוב על זה – רוב הזמן, השיחות שאתה נהנה בהן הכי הרבה הן השיחות בהן אתה מדבר על עצמך ועל דברים שמעניינים אותך. אני לא שונה ממך. המעורבות שלי בשיחה חשובה לעניין ההנאה שלי ממנה יותר מהנושא שלה, יותר מהאינטלקט שלך ויותר מההומור והתחכום שלך. שמור עלי מעורבת.

היה עצמך. נהג בטבעיות במהלך השיחה – האופי שלך מעניין אותי.

אל תשכח שזו סיטואציה מלחיצה עבור שנינו. אותך היא מלחיצה כי במובן מסויים, תחושת הערך העצמי שלך תלויה בה. אותי היא מלחיצה, כי במובן מסויים תחושת הערך העצמי שלך תלוייה בה. זה לא נעים לסרב לאנשים, וזה עוד פחות נעים כשנראה שהסירוב שלך יפגע בהם. לכן הקפד לקחת את כל העניין בקלות. זה יוריד לחץ גם ממך וגם ממני. אם תראה לחוץ, אני אנסה להפטר ממך בהזדמנות הראשונה, אבל אם אני ארגיש שאני יכולה לנהל איתך שיחה נחמדה בלי שתתחיל לתכנן את החתונה שלנו או לחילופין – לקפוץ מהגג אם אני אשלח אותך הביתה ללא מספר טלפון, יהיה לי הרבה יותר קל להיות משוחררת איתך ולהנות מזה.

וזו הנקודה הבאה: זה אמור להיות כיף. אני לא מנהלת מלחמה שבה אתה מנסה לכבוש אותי ואני מנסה לכתוש לך את האגו. פשוט לא. אנחנו שני אנשים שמעבירים זמן יחד בנעימים. אל תהיה ממוקד מטרה. אולי בסוף יצא מזה משהו, אולי לא. אני כאן בשביל התהליך – אני אוהבת לדבר עם אנשים חדשים מדי פעם ואני אוהבת לפלרטט. זה כיף לי, אבל זה כיף לי רק אם זה כיף לך.

החמא בחכמה. זה נחמד לקבל מחמאות, אבל כמו תבלינים – הן אפקטיביות רק כשמשתמשים בהן במידה. ככלל אצבע, אם אתה מוצא את עצמך מחמיא לי על יותר מדבר אחד או שניים במהלך שיחה אחת – אתה מגזים. גם לצורה בה אתה מחמיא יש חשיבות – אל תנסח את המחמאות שלך כמו נערה בת 12 שפגשה במקרה את כוכב נעוריה ברחוב – שמור על איפוק. אם אתה רוצה נקודות נוספות, אתה יכול להטמין את המחמאה שלך באלגנטיות בתוך שטף השיחה. למתקדמים – אפשר להפוך את המחמאה לפלירט קטן.

הפגן בטחון עצמי. אל תעמוד מכווץ, אל תשלב ידיים, אל תשחק בחפצים במבוכה. נוע בטבעיות, הראה לי שנוח לך עם הגוף שלך.

חייך. באמת. החיוך שלך יפה והוא לא נגמר כשאתה מחלק אותו, אז תשחרר לי קצת. אני מבטיחה לחייך בחזרה.

צור קשר עין, שמור על איזון. קשר עין הוא אמצעי תקשורת חשוב. אם אתה מתחמק בקביעות מהמבט שלי, אתה יוצר רושם של חוסר נוחות, ריחוק או חוסר עניין. מצד שני, אם אתה בוהה בי, אתה עלול לגרום לי לחוש שלא בנוח. השתמש במבטים בחכמה כדי ליצור קרבה מחד, ולא לעורר דחייה מאידך.
למתקדמים – כעקרון, ככל שהמבטים שלך ממושכים יותר כך הם נראים לי אינטימיים או מיניים יותר, ובסיטואציות מתאימות אפשר להשתמש בהם כדי לייצר מתח מיני.

למתקדמים – פלרטט. אנחנו מדברים? השיחה קולחת? יש חיוכים באוויר? תפלרטט איתי, אני אוהבת את זה.

בקש ממני מספר טלפון. בגלל שזו אני, אני אגיד לך שאתה בחור נורא נחמד ומאד כיף לי לדבר איתך, אבל כבר יש לי חבר ואת כל הידידים שלי אני גם ככה מאבדת בגלל הזנחה פושעת.

קבל את הסירוב שלי בכבוד. אל תנסה לשכנע אותי שחבר זה לא קיר – פייר, זה מוציא אותך לא טוב. אתה יכול להגיד משהו כמו "חבל" או "מזל שלו" אם ככה אתה מרגיש. I will think no less of you, ולמען האמת היה גם לי מאד נחמד. בנסיבות אחרות הייתי שמחה להציע לך לשבת מול חוף הים על כוס בירה מחר בערב^[4]. אם השיחה נחמדה לך ויש טעם להמשיך, אתה יכול להשאר ולדבר. כיף לי לדעת שאתה נהנה לשוחח איתי גם בלי קשר לזמינות הפות שלי להובלה.

חייך.
כבר אמרתי לך שהחיוך שלך יפה?

[המשך: עוד כמה הערות פזורות באותו נושא]

—
^[1] נגיד, לבחור שניסה להתחיל איתי אחרי שנגררתי שעתיים בשמש ובתחבורה ציבורית ואחרי שגיליתי רגע לפני שהגעתי לעבודה שנקרעה לי השמלה לא הלך ממש טוב, מסיבות מובנות.
^[2] ראה ערך פתיחה בשאלה.
^[3]  בריאה! בריאה אמרתי! אל תהפכו לי לקריפס!
^[4] או לעשות איתך סקס פרוע ומטונף כאן ועכשיו.

איך להתחיל עם בחורה זרה מבלי שהיא תצרח "אמאל'ה, אנס!" – מדריך לא מחייב להמנעות מפגישות אינטימיות עם גז מדמיע

הבהרה: מאמר זה הוא תרגום חופשי למדי של הפוסט הזה.
הוא תורגם על ידי, ועובד ועבר הגהה על ידי החברות מהנהלת הכצעקתה. כיוון שהוא לא נכתב על ידי, אני לא בהכרח מסכימה עם כל אמירה שמופיעה בו או בפוסט המקורי, אבל אני מאמינה שבגדול, הוא מעלה כמה נקודות טובות ולכן בחרתי לפרסמו אצלי.
תהנו.

נניח ואתה בחור. אפילו אחד נחמד. נניח שאתה אוהב ילדים וחיות קטנות ופרוותיות. אתה מכבד את המבוגרים ועוזר לזקנות לחצות את הכביש. אתה תורם לצדקה, אולי גם מתנדב מדי פעם. כשאתה מספר בדיחה, אתה לא צוחק מהפאנצ'ליינים של עצמך. ואתה מכבד נשים. אתה אוהב נשים. למעשה, היית שמח לו היתה לך מערכת יחסים אוהבת ומבוססת על כבוד הדדי עם אשה. למרבה הצער, עוד לא פגשת את אותה האשה – היא לא עובדת איתך, מכרים משותפים לא הציגו אתכם זה בפני זו באירוע חברתי ואתם לא חולקים את אותם תחביבים. לכן אתה נאלץ לחפש אחריה במחוזות אחרים. ציבוריים. אוטובוס. רכבת. רחוב.

עד כאן, הכל טוב ויפה.

עכשיו, נניח שראית מישהי שמצאה חן בעינייך במקום ציבורי ואתה רוצה לפנות אליה. כדי שהפניה תצליח, רצוי לנסות לחשוב על הסיטואציה כפי שהיא נתפשת על ידי הבחורה ולהתאים את ההתנהגות שלך אליה, כדי שלא נקבל דיווח מעורפל להכצעקתה שמסתיים ב"ואז הוא צעק בזמן שרצתי משם, "מבטיח לך שאני לא אנס, באמא שלי!"". שורש הבעיה, עלם חמודות, הוא שרוב הנשים מתמודדות עם סט שונה של בעיות ודאגות ביום-יום מכם, הגברים, ולכן המשימה הזו עשויה להיות קשה לפעמים.

שאגות, נניח. קללות. שליחות ידיים. מגוון קולות משונים המזמינים, בדר"כ, את הכלב או החתול הקרוב להתקרב. באופן כללי, מגוון מחוות שגורמות לנו להרגיש לא הכי נחמד ונעים שם, בלשון המעטה, ברחוב ובאוטובוס וברכבת.

ולכן כאשר אתה – איש זר – ניגש אלי ברחוב, משהו בתת מודע נדלק אצלי. משהו שאומר שעלי לשאול את עצמי האם אתה מתכנן לפגוע בי. ואם אנחנו בתחילתה של התקשרות רומנטית, העסק עלול להפך רק יותר מסובך.

אתה חושב שאני מגזימה? אחת משלוש אחת מארבע נשים ישראליות תחווה תקיפה מינית אונס^[1] במהלך חייה, ולמרות שאני בטוחה שאתה חושב שאתה לא מכיר אף אנס באופן אישי, רק המספרים הללו מספיקים כדי ללמד אותנו אחרת. כל אותם מקרי האונס לא בוצעו על ידי בני סלע והאחוקים שלו מתא האנסים בכלא ניצן, ולמרות שאתה בטוח מעבר לכל ספק שאף גבר שאתה מכיר איננו אנס, הסטטיסטיקה מצביעה אחרת. תחשוב על זה: אם כל אנס אונס בממוצע 10 נשים (מספר מזעזע לכשעצמו, לא?), אז לפחות אחד מתוך 40 גברים הוא אנס. אלה שישה בחורים שסיימו איתך תיכון, שלושה מהחבר'ה מהפלוגה בצבא, אחד מהקולגות במשרד, אחד מהנוסעים בקרון הרכבת, שמונה עשר מהמתאמנים בחדר הכושר שלך.

עם מספרים כאלה, איך אני יכולה לדעת שאתה – הבחור הנחמד שפונה אלי בחיפוש אחר חברות ואולי אפילו אהבה, הוא לא אנס?

אני לא יכולה לדעת.

כשאתה ניגש אלי במקום ציבורי, מבחינתי אתה האנס של שרדינגר – אתה יכול להיות בחור שלא יפגע בשערה משערות ראשה של אשה, או שלא. ואין לי שום דרך לדעת זאת, אלא אם תנסה לפגוע בי. תבין – אני לא מסוגלת לקרוא את המחשבות שלך, ואין לי שמץ של מושג מה הכוונות שלך. אם אתה מצפה שאני אסמוך עליך סתם כך ופשוט אניח שאתה בחור מהסוג הנחמד, כנראה שעדיין לא הבנת שאנחנו לא חיים באותו העולם. אתה יודע, אותו העולם בו הסטטיסטיקות האמורות חלות עליי, אבל לא עלייך.

למרבה המזל אתה בחור טוב – כבר ביססנו את זה. ועכשיו, משהבנת שיש בעיה, אני בטוחה שתרצה להבין כיצד ניתן לפתור אותה.

ובכן, חדשות טובות. מבחינתך הדבר היחיד שניתן לעשות הוא לייצר אווירה שתגרום לנשים שאתה ניגש אליהן להרגיש בטוחות ככל האפשר, ואת זה ניתן להשיג באמצעות הקפדה על מספר עקרונות פשוטים.

העקרון הראשון הוא שאתה חייב לכבד את העובדה שאנחנו מחליטות עד כמה אנחנו מוכנות לקחת על עצמנו סיכונים. כשאתה ניגש אלינו, חלק במוח שלנו ינסה להעריך את הסיכוי שתנסה לפגוע בנו, ושלא תהיה טעות – הסיכוי הזה הוא אף פעם לא 0%. חלקנו, ובמיוחד נשים שהיו בעבר נפגעות של אלימות מינית או אלימות מסוג אחר, לא מוכנות לקחת על עצמנו שום רמה של סיכון. אותן נשים לא מעוניינות שתיגש אליהן ברחוב, לא משנה כמה אתה נחמד ומלטף כלבלבים, ולא משנה כמה אתה מעוניין לצאת איתן – וזו זכותן. אף אחת לא מחוייבת לשמוע את נאום המכירות שלך לפני שהיא מחליטה שהיא לא בשוק הקונים.

עקרון שני: חשוב שתהיה מודע למסרים שהמראה וההתנהגות שלך משדרים לסביבה, כי אנחנו שמות אליהם לב.

ראשית, ברמת הפרט: לובש טישרטים עם בדיחות אונס? בעל סטנדרט הגיינה אישית נמוך מהמקובל? בעל נטייה קלה לדבר ללא הפסק על האפוקליפסה המתקרבת? בעל קעקועים של סמלי כנופיות במקומות בולטים או של משפחת תיקנים עליזה בכל צבעי הקשת על המצח? כנראה שלא תקבל תגובות חיוביות במיוחד אם תיגש לנשים ונערות סתם כך. זה לא אומר שנגזרו עליך חיים של בדידות, רק שאולי עדיף שתפנה לאפיקי היכרות אחרים, שבהם יהיה קל לך יותר להכיר נשים בהתבסס על העניין המשותף שלכם בדתות איזוטריות וזאולוגיה.

שנית, ברמת הסביבה. האם אתה נמצא בסמטה חשוכה? כי אם כן, כנראה שזה לא הזמן הכי מתאים לנסות לפצוח בשיחה קלילה עם עם בחורה שהולכת בה לבדה. באופן כללי, נסיון להתחיל עם מישהי במקום ציבורי שבו רק שניכם נמצאים עשוי לגרום לה לחוסר נוחות. יתרה מכך – אם אתם נמצאים במקום סגור, כמו מעלית, קרון רכבת או אוטובוס, אפילו כשיש אנשים סביבכם, הסיטואציה עדיין בעייתית, כי היכולת של הבחורה להתרחק ממך במקרה שהיא תחוש באיום היא מוגבלת. כדי לגרום למישהי להרגיש בטוחה, שאל את עצמך לפני שאתה מתחיל להתחיל – "לו הייתי גבר מסוכן, האם השהות של הבחורה במחיצתי כאן היתה בטוחה עבורה?" אם התשובה היא "לא", עדיף שלא לנסות לפנות אליה, גם אם אתה שה תמים.

מצד שני, אם שניכם מתלווים לאמהות שלכם בביקור הדו-שבועי אצל הספר, והן חברות-הכי-טובות עוד מתקופת בגין, כנראה שהסיטואציה בטוחה ככל שהיא אי פעם תהיה. כלומר, לא בטוחה ב100%, אבל קרוב למדי.

עקרון שלישי: נשים מתקשרות. תמיד. למד להבין ולכבד את הצורה שבה נשים מתקשרות.

נניח שאתה רוצה להגיד "היי" לבחורה חמודה שראית באוטובוס. כיצד תדע איך היא תגיב? למרבה המזל, ניתן לחזות את התגובה שלה במידה מסויימת של ביטחון, בגלל שכבר עכשיו היא שולחת מסרים שיכולים להצביע על תגובתה העתידית. התבוננות מהחלון, קריאת ספר, התעסקות במחשב האישי, שילוב ידיים והטיית הגוף הרחק ממך – כולם סימנים די טובים שהיא לא מעוניינת שיפריעו לה, אפילו אם נורא בא לך לספר לה שאתה אוהב את השיער, הנעליים או הספר שלה. אין לנו שום דרך לדעת האם אתה תמים או לא, זוכר? מחמאות הן לא בהכרח סיבה טובה עבורנו לחייך לעברך ולומר תודה, ואל תניח שאתה יודע בדיוק כיצד למוסס אותנו באמצעות הקסם השופע ממך. תאמין לנו כשאנחנו אומרות שאנחנו לא מעוניינות בנסיונות שלך, ותן לנו מרחב.

אם אתה בכל זאת בוחר לדבר עם הבחורה והיא מגיבה בתשובות לקוניות, ואולי אפילו לא מסתכלת לכיוון שלך, או אפילו אומרת "מצטערת, לא עכשיו" עם חיוך על שפתיה, היא משדרת "אני לא רוצה להיות גסת רוח, אבל בבקשה תניח לי". עכשיו, אתה לא יודע למה היא רוצה שתניח לה. זה יכול להיות "בבקשה תניח לי כי אני מנסה לשנן את 'חלום ליל קיץ' של שייקספיר", זה יכול להיות "בבקשה תניח לי כי אתה גבר מפחיד עם הבל פה מרקיב" וזה יכול להיות גם "בבקשה תניח לי כי אני מתכננת כרגע התנקשות בחייה של אישיות פוליטית בכירה, ואם תעלה על הכיסוי שלי אני אאלץ להרוג אותך".

לעומת זאת, אם היא מסתובבת לעברך, יוצרת קשר עין ומשתפת פעולה בצורה עירנית, זה אור ירוק שניתן להמשיך בשיחה, כל עוד לא קיבלת סימנים שמשהו השתנה והבחורה מעוניינת לסיים אותה.

עקרון רביעי, ואולי החשוב מכל: אם אתה לא מכבד את מה שהבחורה אומרת לך או משדרת לך, אתה מסמן את עצמך כבעיה.

למשל, ישבתי פעם על כוס קפה עם גבר, בפגישה בודדת שהתקיימה בינינו וארכה שעה בדיוק. ביומיים שלאחר הפגישה, הוא שלח לי כ15 אי-מיילים שבהם הוא נזף בי על כך שלא הגבתי לו. שלחתי לו מכתב תשובה בו כתבתי "תראה, התגובה שלך חסרת פרופורציה לחלוטין ביחס לפגישה הבודדת שהיתה לנו. לא נוח לי עם זה, בבקשה אל תיצור איתי קשר שוב". עברו חודשיים מאז. האם הוא עדיין שולח מכתבים?

כן, בערך אחת לשבועיים.

אותו גבר מדורג גבוה יותר בסולם האיומים אפילו מהבחור עם משפחת התיקנים על המצח (שלמען האמת, לא אשם בדבר פרט לטעם מזעזע). אתה מבין, האדון הבהיר לי שהוא מוכן להתעלם לחלוטין ממה שאמרתי לו כי הוא רוצה ממני משהו. עכשיו, אנחנו לא יודעים אם אותו בחור הוא אנס (נקווה שלא), אבל הוא בהחלט אנס שרדינגריאני בעל הסתברות גדולה בהרבה מאחד-לשישים. אפשר רק להניח כי אדם שמתעלם מאמירת הלאו של בחורה בסיטואציה שאיננה מינית, מועד להתעלם ממנה גם בסיטואציה מינית.

אם אתה מתעלם מהמסרים שהבחורה שולחת לך, אתה נוהג בצורה דומה: כשאתה מתעקש לדבר עם בחורה בזמן שהיא עסוקה באותו הרגע במשהו אחר, אתה שולח מסר עדין שהרצון שלך לתקשר איתה עולה בחשיבותו על זכותה להעזב לנפשה. אם אתה ממשיך לדבר איתה בזמן שהיא מנסה לסיים את השיחה, אתה שולח מסר עדין שהרצון שלך לדבר עולה בחשיבותו על זכותה להעזב לנפשה. כל אחד מהמסרים הללו מצביע על כך שאתה מאמין שהרצונות שלך הם סיבה לגיטימית לרמוס את זכויותיה.

עקרון חמישי ואחרון: לא תאנוס. וכמו כן, המנע מביצוע העבירות הדומות-אך-פחות-חמורות הבאות: לא תתקוף מינית, לא תחפון נשים זרות, לא תגביל את חופש התנועה שלהן, לא תחשוף את איבר מינך או אזורים שאמורים להיות מכוסים בציבור, לא תאיים באלימות פיזית או מינית.

האם הדברים הללו אמורים להיות מובנים מאליו? ברור שכן, אבל למרבה הצער, זה לא המצב בעולם שאנחנו חיות בו, ואולי אתה מתחיל להבין שזה גם לא המצב בעולם שאתה חי בו.

רק אושר והצלחה בחיפוש אחר קשרים רומנטיים, אמיגו.

[1] הסטטיסטיקה המקורית שהשתמשנו בה התייחסה לתקיפות מיניות. לאחר מחשבה שינינו את הפסקה כך שתתיחס לסטטיסטיקה עבור מקרי אונס כדי שלא לערבב שמחה בששון.

הסיפור הוא תכלית עצמו

נדמה שבקרב ציבורים שרכשו את השכלתם בתחתית עמודי מדור הדעות של טמקא רווחת הדעה שהתנועה הפמיניסטית מונוליטית וכל כולה נשים זועמות שדוברות בקול אחד. דעה זו שגויה לחלוטין, כמובן, ונסיוני הקצר כעורכת "הכצעקתה" לימד אותי שגם בקרב קבוצה קטנה יחסית של פמיניסטיות שחולקות את אותה תפיסת העולם ואותה מטרה משותפת יכולים להתגלע ויכוחים אידיאולוגים מרים^[1].
בפוסט הזה הייתי רוצה לעמוד על שתי גישות שזיהיתי, ועל ההבדלים בתפיסת העולם שנולדים מהן.

מקובל לחלק את שתי הגישות הללו ל"נשית" ו"גברית". אחת נסובה סביב רגשות, שיתוף, הבנה והכלה של בעיות האחרת, והשניה לוגית, מובנית וחותרת תמיד לעשיה ולמציאת פתרונים. כיוון שזה בלוג פמיניסטי ואנחנו לא אוהבות הכללות על בסיס מגדרי ^[2], אנחנו נכנה את הגישות הללו "רגשית" ו"מעשית" בהתאמה ^[3].

נקח לדוגמא את הפוסט הראשון בפרוייקט "מדברות על זה" שהזנקנו בסוף השבוע האחרון. הדיון עוסק, באופן בלתי נמנע, בשאלה שחוזרת ועולה בכל דיון סביב נושא ההטרדות המיניות, ובפרט באתר שלנו – כיצד מוגדרת הטרדה מינית?

התפישה השלטת בקרב עורכות האתר היא שהטרדה מינית מוגדרת על ידי תחושת המוטרדת^[4]. כלומר – אם פלוני עושה מעשה מסוים שגורם לפלונינה חוסר נוחות, הרי שהיתה כאן הטרדה. סביב תפישה זו בנויה גם מדיניות האתר, שמטרתו המוצהרת היא פרסום חוויותיהן של נשים כפי שהן חוות אותן, בלי הצעות לפעולה, בלי לשלול את החוויות ובלי להגדיר אותן עבור המדווחות, ויצירת סביבה תומכת עבורן.

תפישה זו גוררת הרבה מאד ביקורת מבעלי הגישה המעשית שבקוראים, והסיבה לכך ברורה – אם מנסים לתרגם אותה למסקנות אופרטיביות או למעשים היא הופכת מיד לאבסורד. הרי אם הטרדה היא עניין סובייקטיבי לחלוטין ואין שום נורמה חברתית שאפשר למדוד את עצמנו לאורה, כל פניה לבחורה ברחוב עשויה להחוות על ידה כהטרדה ולכן הדרך היחידה למגר את התופעה היא למנוע כל מגע בין אנשים. כיוון שרעיון זה הוא שטות גמורה, קל מאד להגיע למסקנה שאם הכל סובייקטיבי ואין שום דרך לייצר שיפור מדיד, הרי שאין טעם בנסיונות עצמם. מכאן שגישה מעשית לחיסול תופעת ההטרדות דורשת סט אובייטיבי ומוגדר של כללי התנהגות שיהיו מקובלים על כולם.

מהצד השני, התשובה הפמיניסטית היא ששיתוף החוויה כפי שהבחורה חווה אותה היא האקט הפמיניסטי עצמו. בהקשר זה חשוב לעמוד על כך שהיכולת לצקת משמעות בחוויות אנושיות שונות נושאת בחובה כח רב. לא לחינם הרבה מהביקורת הפמיניסטית כלפי החברה הפטריאכלית נסובה סביב ייצוגים של המינים בתרבות: סיפורים וסרטים יסופרו בדרך כלל מנקודת מבט גברית, גיבוריהם יהיו גברים והחוויות שלהם יתוארו כ"אוניברסליות", בעוד שיצירות שמציגות נקודת מבט "נשית" יותר ייתפסו כמיועדות לנשים בלבד. למשל, רבים משירי האהבה הרומנטיים שאנחנו אוהבים לאהוב מושרים מנקודת מבט גברית, אך כשבוחנים אותם מהצד הנשי (ובמיוחד אחרי קריאה קלה ב"הכצעקתה"), הם נצבעים בגוון לא נעים של התנהגות מאיימת ומטרידה. כיוון שכך, עצם ההתעקשות על סיפור הסיפור מנקודת המבט הנשית והתמקדות בחוויה של המדווחת היא אקט של לקיחת בעלות על המרחב הציבורי.

אם כך, משאלה אחת נולדו שני מאבקים שונים בתכלית. אחד מטרתו לשנות את הנורמות הנהוגות כיום – מאבק שראשיתו בהגדרות וסופו בעשיה (או המנעות ממנה), והשני מטרתו לשנות את תפישת העולם שלנו – וזהו מאבק שכל כולו שיח. המאבקים הללו סותרים, לכאורה, למרות שבסופו של דבר מטרת שניהם היא ליצור עולם שוויוני יותר ונעים יותר עבור נשים וגברים כאחד. האחד דורש מאתנו לפנות לתכליתיים שבנינו בכלים לוגיים ברורים, והשני מבקש להציף ולחשוף את עולם הרגש. האחד מייצר סט של כללים אוניברסליים, והשני מבקש להאיר את האישי והסובייקטיבי. האחד מבטל כל חוויה שלא מתישרת עם הקו השולט, והשני פותח פתח להאשמות במקרים גבוליים.

האם באמת לא נתן ליישב בין התפישות השונות?

אני טוענת – נתן גם נתן. אם רק נניח לעצמנו לקבל את הרעיון שאינטראקציה שמייצרת תחושות קשות עבור צד אחד לא בהכרח מייצרת אשמה מהצד השני, אם נקבל את הרגש כדבר העומד בפני עצמו, ולאו דווקא מחייב חריצת משפט או פעולה, אם נבין שכללים מנחים הם חיוניים עבור ההתנהלות האנושית כי אנחנו שונים ואנחנו מגושמים ואנחנו דורכים אחד לשני על האצבעות מבלי משים, אם כללים מנחים יהיו כללים מנחים ותו לא, וחריגה קלה מהם לכאן או לכאן לא תהפוך מישהו לפושע או מישהי להיסטרית חסרת תקנה, אם נהיה מסוגלים לכל זאת – או אז נפתח פתח לאותם מעשיים לאמץ את שיח הרגשות בלי חשש שיואשמו, ולרגשניות לחלוק את חויותיהן בלי שיזכו לזלזול וביטול של תחושותיהן.

אם כך, המשפטנים – תנוח דעתם מהחוק היבש, הוא טוב דיו כיום. המעשיים – להם נאמר שמעו אותנו, כי מטרתנו לשתף ולא לבחור לנו פושעים להעלותם על הגרדום. והמדווחות? להן נאמר ספרו לנו את סיפורכן, אנו כמהים לשמוע ודי לנו בזאת, כי הסיפור שלכן הוא-הוא תכלית עצמו.

^[1] טוב, לא מרים. מתוקים במידה בטעם של עוגת הגבינה הנהדרת שמלווה את המפגשים שלנו, ואז קצת מלוחים בטעם של זיתים, ואז שוב מתוקים בטעם של עוגה ואז מלוחים… נו, הבנתם את הרעיון.
^[2] במיוחד כשהן ממש לא מתלבשות טוב על כותבת הבלוג ולכן מביאות לה את החלסטרה.
^[3] וקיימת גם הגישה ה"משפטית" שהיא הקצנה של המעשית, אבל זה לא בלוג משפטי ולכן נניח לה לעת עתה.
^[4] וכאן אני אתייחס לצד המוטרד תמיד במין נקבה ולצד המטריד בתור גבר למען נוחות הכתיבה, ועם הגברים שעברו חוויות דומות הסליחה.

"הכצעקתה" מדברות על זה

היום בבוקר הזנקנו פרוייקט חדש ומרגש במסגרת הכצעקתה – הכצעקתה מדברות על זה!

מתוך פוסט הפתיחה של הפרוייקט:

יש לך רעיון גאוני למיגור תופעת ההטרדות? חושבת שקולות מציצה הם מחמאה לגיטימית? תוהה מה נחשב הטרדה ואיפה עובר הגבול? שאלת שאלה והיא לא פורסמה? הפמינאציות הארורות לא נותנות לך לדבר?!

"הכצעקתה" מדברות על זה בפרוייקט חדש!

כפי שציבור הקוראות בוודאי שם לב, התגובות באתר עוברות סינון קפדני לפני שהן מפורסמות. פעמים רבות מדי, לטעמנו, נאלצנו להימנע מפרסום תגובות שלא התאימו למדיניות. גם אם הן העלו שאלות שהיו עשויות להיות לגיטימיות לחלוטין בנסיבות אחרות, חשנו שהן ייתפסו כביקורתיות או שיפוטיות על ידי המדווחת או שהן לא עומדות בקנה אחד עם מטרות האתר.עם זאת, לדעתנו הרבה מהשאלות הללו ראוי שישאלו וראוי לפתוח אותן לדיון, והיינו רוצות לאפשר לכן לעשות זאת גם כאן.

אתם מוזמנים להגיע ולהשתתף בדיון הראשון: הכצעקתה מדברות על ההבדל בין מחמאה לגיטימית להטרדה.

הכצעקתה

כל אחת מהנשים שקוראת מילים אלה עברה הטרדת רחוב לפחות פעם אחת בחייה (זהירות, סטטיסטיקות). כל גבר שקורא מילים אלה, כנראה שאשה יקרה לו: בת זוג, ילדה, אחות או אם, עברה או תעבור הטרדת רחוב לפחות פעם אחת בחיה.

הטרדת רחוב היא הגבר הזר שמחווה אחרייך תנועות מגונות ומשמיע קולות מציצה כשאת עוברת לידו, היא נהג המונית שמתחקר אותך לגבי הרגלי המין שלך ומציע "לעשות לך טובה" במהלך הנסיעה. היא הבחור שעובר קצת יותר מידי קרוב אליך ומתחכך בך מאחורה כאילו בטעות, והאיש שקופץ עלייך באיבר מין שלוף מאחורי שיח בעל מראה תמים. היא האיש באוטובוס שנוגע במפשעה שלך כשאת נרדמת, הילד שמרשה לעצמו לצבוט אותך בישבן, והגבר המבוגר שמניח שאת מוכרת שירותי מין פשוט כי את עומדת לבדך ברחוב (כן, כל הסיפורים אמיתיים).

הטרדות רחוב הן הסיבה שכשאת חוזרת הביתה לבד את מחזיקה תרסיס פלפל בהישג יד ונרתעת מכל עובר אורח בסביבה, והן הסיבה שאתה מפחד לשלוח את הבת שלך לנסיעה במונית.

והן אחד הנושאים שאנחנו לא מדברים עליהם.

היי חברות וחברים נוספים שאולי זה יעניין אותם,

לפני זמן לא רב הצטרפתי לצוות העורכות של אתר חדש שנקרא "הכצעקתה".

אתר זה  נוצר מתוך ההבנה שכיום נושא הטרדות הרחוב, על אף המימדים העצומים של התופעה וההשלכות שלה על החיים של כל אחת ואחת מאיתנו, הוא נושא שכמעט ולא מדברים עליו, וכשהוא כן מועלה לדיון, בדרך כלל הבחורה זוכה ליחס מבטל ("את מגזימה\מדמיינת\מה את עושה עניין") או מואשמת במה שקרה ("למה לבשת את זה, ולמה ציפית כשהלכת ברחוב מול הבית שלך ב7 בערב, לבד?! ואם כבר, אז למה לא הגבת?!").

הוא נוצר כי הטרדות רחוב הן לא "אוסף של גברים שובבים שמחזרים אחרי עלמות חן וחומדים להם לצון" אלא אחד הסממנים של מה שמכונה "תרבות אונס", ובגלל ההבנה שלמרות שאלו "רק מילים" (במקרה הטוב), יש להן השלכה עצומה על ההתנהלות שלנו במרחב הציבורי, על בחירות הלבוש שלנו, על תחושת הערך העצמי שלנו ויותר מכך – על תחושת הבטחון שלנו.

האתר נועד להעלות את המודעות למגפת ההטרדות על ידי מתן במה פתוחה ופלטפורמה אוהדת לכל בחורה שמרגישה שהיא עברה חוויה כזו – בלי שיפוט, בלי האשמות ובלי ביטול התחושות שלה. הוא נועד להבהיר לעולם, אבל קודם כל לעצמנו, שזו לא תופעה לגיטימית ושזה בסדר להתלונן. לא, לא חייבים לקבל את המצב בתור גזירה משמים.

מהיום שהאתר נפתח הגיעו לתיבת הדואר שלו מבול של דיווחים ומכתבי תמיכה מבחורות שמזדהות עם המטרה שהוא מייצג.

אני מזמינה גם אתכן ואתכם להגיע ולהתרשם (זהירות, דכאון).

אתן (וגם אתם) מוזמנים לשלוח דיווחים, תיבת הדואר שלנו פתוחה לכולם.