אבירי המשמר ונערות חשופות שדיים

או – צהובון מאץ'?

מצאתי בבית את גליון החינמון של ידיעות אחרונות מה 21.5.2012 (זה לפני יובלות במונחי אינטרנט, לא?), ובו הכתבה הבאה, שעצבנה אותי מספיק בשביל להצדיק גיחה קצרה אל מחוץ לדממת האינטרנט היזומה של החודשיים האחרונים:

קודם כל, בלי קשר לשאלה האם זה ראוי בעיני שחברים יברחו מזירת האירוע כשפושעים בחברים שלהם או לא, יש לי תחושה שאם היה מדובר בשתי נשים שנמלטו מהמקום בזמן שחברים שלהן מוכים, הטון השיפוטי של הכתבה היה נחסך מאיתנו. אנחנו אמורים לקבל כמובן מאילו את הרעיון שבכל מצב, כל גבר אחראי לשלמותה הגופנית של הבחורה שאיתו, ואפילו לא לעצור לשאול את עצמנו אם כל גבר מסוגל לקחת על עצמו את התפקיד הזה ואם זו התנהגות חכמה בכל סיטואציה (שני גברים מתים ושתי נאנסות היו סוף יותר מוצלח למקרה הזה?).

מעבר לכך, הסיקור עצמו צהוב בצורה מעוררת גועל. למה היינו צריכים לקרוא שהבחורה רצה לכביש כשהיא ערומה בפלג גופה העליון? איזה ערך פרט המידע הזה הוסיף לדיווח, פרט להשבעת תאוות המציצנות ודמיונו הקודח של הקורא? האם לא היינו יכולים להסתפק באמירה שהנשים נאנסו על ידי האלמונים, ולוותר על הפירוט – מי נאנסה על ידי מי, וכמה זמן ארך האירוע? למה להתעקש להוסיף פרשנות – שהבחורות היו מבועתות ושהבחורים נטשו את הרכב מרוב פחד? מה התיאורים הללו משרתים, חוץ מהרצון של הכותב להעלות את רף הסנסציה ולהוסיף צבע לדיווח?

סיקור עובדתי, מדוייק, יבש ואובייקטיבי? אל תצחיקו אותי, זו עיתונות.

לבטחונכן

הצצה מקרית בחשבון הטוויטר הזנוח שלי היום, הובילה אותי לכתבה הבאה. א-י-ז-ה כ-י-ף לי ביום שישי בבוקר לקרוא את זה!

חשד: חיילים אנסו חיילת באוהל

על פי כתב האישום שהוגש נגד שני חיילי שריון, השניים אנסו את החיילת בשעה שישנה. חייל אחר שנכח באוהל סירב להשתתף באונס אך לא עצר אותם. כשהתעוררה אמרו לה: "דמיינת את הכל". פרקליטו של אחד החשודים: "הוא מכחיש"

הצצה מהירה בטוקבקים^[1] הבהירה לי שכצפוי, הנושא החם שעל הפרק, הדרת הנשים, עולה ומסעיר את הרוחות. לא נכנס כרגע לשאלה האם זה תקין שאשה תישן עם גברים באותו האוהל^[2] מה שמעניין כאן זו הדרישה להדיר אותנו מצה"ל, לבטחוננו.

מאז ומעולם אחד הנימוקים הראשיים להדרת נשים מהמרחב הציבורי היה שהוא פשוט לא בטוח עבורינו, והאיום המרומז הוא תמיד שהאשה "הסוררת" תסבול מסנקציות מיניות אם תסטה מהקווים. הפרדה בתחבורה הציבורית? לא בטוח בחוץ בלילה לבד? אנחנו רק מגנים עליכן ממטרידי רחוב. אל תגייסו אותנו לצבא, כי לכו תדעו מה חייל חרמן עשוי לעשות. ואולי גם לא נצא לעבוד מפחד מפני בוסים בעלי שררה, לא נלמד כי אי אפשר לדעת מה עובר במח של המרצים שטופי הזימה, לא נצא לבלות כי סם אונס, ונלבש בורקה כדי שחלילה לא נעורר את היצר של גבר תועה?

היפה בכל העניין הוא שהעצות למיגור התופעה הן תמיד שאולי כדאי שהנשים הללו ידעו לשמור על עצמן. אולי כדאי שלא יתעקשו להדחף לכל חור בספירה הציבורית. אולי שישבו בשקט בבית, איפה שבטוח. שיפסיקו לקחת על עצמן סיכונים מיותרים. שלא יתבלטו. שלא יהיו מיניות, הזונות הקטנות. חלילה שלא נאלץ להפנות אצבע מאשימה לאנסים, בני טובים שכמותם, בחורי חמד. הם רק השתעשעו, הילדים החמודים. מה, נהרוס להם את העתיד? תראו! הם חילים! בשריון! מלח הארץ.

שקר וכזב. להזכירכם, גם במדינות שבהן פרקטיקות כאלה נהוגות, נשים עדיין נאנסות. שהרבה ממקרי האונס מבוצעים על ידי בני משפחה, חברים ומכרים – אנשים שהאשה באופן כללי מכירה וסומכת עליהם. שאונס הוא לא התפרצות יצרים בלתי נתנת לשליטה, אלא אקט מחושב שמבצע מישהו שיודע בדיוק מה הוא עושה^[3] (עוד על הנושא כאן וכאן).

וכן – צריך להגיד את זה, יש בחירות שהן מסוכנות יותר מאחרות. ללכת בלילה לבד זה מסוכן יותר מלא ללכת. לשתות זה מסוכן יותר מלא לשתות. לישון עם גברים באוהל זה מסוכן מלא לישון איתם. על זה יש לי שני דברים להעיר.

דבר ראשון, שמשום מה אנחנו לא דורשים מגברים לצמצם את מרחב הפעילות שלהם כדי להמנע מפגיעה. אותם אנשים שתומכים בהתלהבות בדעה^[4] שאונס הוא אובדן שליטה שנגרם במצב שכרות, משום מה אף פעם לא מטיפים באותה מידה של התלהבות שגברים יפסיקו לשתות כדי להמנע מפגיעה באחרים ^[5], אבל זה נכון עד שמגיעים לפגיעות אחרות שאנשים שיכורים יכולים לגרום, למשל – תאונות דרכים. אז – אוהו, כמה שהשיכור אשם, ואיזה חלאה הוא – איך הוא שתה ואז יצא לנהוג.

דבר שני, הרבה מהבחירות שלנו בחיים כרוכות בסיכון מסויים. לאכול בשר אדום זה מסוכן. לצאת לטייל בטבע זה מסוכן. ללכת על רצפה רטובה זה מסוכן. לעבור את הכביש זה מסוכן. אבל בכל מקרה אחר אנחנו מבינים שלאנשים יש את הזכות לבחור את הסיכונים בחיים שלהם, ואם הם נפגעים כתוצאה מהמעשים של מישהו אחר, זו לא אשמתם. אז אם בחורה חוצה את הכביש ושני שיכורים בג'יפ דורסים אותה? הנבלות! מה הם עשו לבחורה המסכנה! אם היא היתה שותה כוס יין ובמקום לדרוס אותה הם היו אונסים אותה? טפשה, שלא תתפלא.
מי אמר מוסר כפול ולא קיבל?

אז מה עשינו בכל הסיפור הזה?

הפננו אצבע מאשימה כלפי הבחורה, שגם ככה מרגישה חרא עכשיו, תאמינו לי, והסטנו את הדיון מהבעיה האמיתית – שיש אנשים שבוחרים לאנוס ושאנחנו כחברה צריכים לזהות אותם, לקרוא להם בשמם המפורש – "אנסים", ולהוקיע אותם מקרבנו, כדי שהמרחב הציבורי יהיה בטוח יותר עבור כולנו.

הערה: אני לא יודעת אם החיילים אשמים. מעניין אותי הדיון הציבורי סביב מקרי אונס. כל תגובה שתרמוז שאני "מאשימה את החיילים" וחורצת משפט בטרם עת, תזכה להתעלמות, מחיקה, או השתלחות בלתי מרוסנת שבסופה אני אשלח את המגיב\ה ללמוד לקרוא, בהתאם למצב הרוח שיהיה לי ברגע שאקרא אותה.

—

^[1] הילה, את לא לומדת!
^[2] כי התעקשתם – לא תקין, אבל לא אמור להביא לאונס
^[3] כפי שמעידים ביטויי החיפוש שמביאים אנשים לבלוג שלי. האהובים עלי? איפה אפשר לקנות סם אונס ואיך לזיין בחורה ישנה בלי שתתעורר.
^[4] הלא מבוססת
^[5] Boys will be boys, כן?

סובלנות היא עניין של חינוך

המאמר הזה ריגש אותי מאד על הבוקר.
לכו תקראו אותו.

(דרך: NSWATM)

אתם חמים, חמים מאד

פגישה תקופתית בסטודיו, כל אחת מדברת על הסיבות שהביאו אותה לשם. אחת רצתה לעשות כושר ולרזות. אחת רצתה "להראות" למישהו שדיבר אליה לא יפה. אני רציתי לעשות תרגילים פסיכים באוויר, כי זה נראה לי בלתי אפשרי. ואז תורו של אחד הגברים שלנו מגיע. אחרי הסבר פתלתל משהו, הוא מוסיף:

"ואולי זה לא נשמע כל כך טוב, אבל באיזשהו מובן גם רציתי להתחבר למיניות שלי"

אתם ראיתם מה הוא עשה שם?
הוא התנצל.

אני תמיד אומרת שהסיבה שאני פמיניסטית היא לא שבחרתי לי אידיאולוגיה וקיבלתי עלי לדבוק בה בכל מחיר, אלא שמצאתי אותה במקרה בתקופה שבה הייתי הכי זקוקה לה, ונאחזתי בה כמו טובעת שנאחזת בבול עץ שנסחף למים. כשקראתי כתיבה פמיניסטית לראשונה, הרגשתי כאילו מישהי לקחה את כל הכאבים, כל הכעסים שצברתי, כל הדברים שתמיד הטרידו אותי ולא ידעתי לנסח במילים – ונתנה להם שמות.
הפמיניזם לימד אותי שאני לא לבד.

בין ערימות הבלוגים הפמיניסטים ממגוון סוגים שאני עוקבת אחריהם, נמצא אחד – No, Seriously, What About Teh Menz?, שעושה משהו מעניין – החברים משתמשים בכלים ובתובנות שהגענו אליהם דרך הפמיניזם כדי לנתח ולבקר את התפישות החברתיות שלנו, וההשפעה שיש להן על גברים.

הבלוג הזה מרתק אותי בגלל שכשאני קוראת את הטקסטים בו, התחושה הראשונית שהוא מעלה בי רוב הזמן היא "באמת? ככה אתם מרגישים? לא היה לי מושג"^[1]. לשמחתי, הזדמן לי להרגיש את ההרגשה הזו לא מעט פעמים בחיים שלי – ההכרה הפתאומית בכך שהנסיון שלי הוא מאד אישי ומאד מצומצם, ושכתוצאה מכך היכולת שלי להבין באופן מלא את החוויה של האנשים שסביבי מוגבלת להפליא. אני לא מבינה דתיים. אני לא מבינה את המבוגרים ממני (וממרחק הזמן, לא נעים להודות, גם ילדים קטנים אני לא מבינה). אני לא מבינה אתיופים, ולא מבינה רוסים. אני לא מבינה אמריקאים ולא צרפתים. אני לא מבינה אנשים משכבות סוציו-אקונומיות אחרות. לא מבינה חולים או נכים. לא מבינה הרבה מהנשים.

אני גם לא מבינה גברים.

זה לא שאני לא רוצה. אני מאד רוצה להבין. אני רוצה לדעת איך זה לגדול בתור ילד. אני סקרנית לדעת איך הרגשתם כשגיליתם שאתם מצמיחים זקן.  אני רוצה לדעת מה המשמעות של הבולבול שלכם עבורכם, ואם אתם מנהלים איתו את אותן מערכות היחסים המורכבות והאמביוולנטיות שאני מנהלת עם השדיים שלי והפנים שלי והישבן. אני רוצה להבין את הלחץ להיות מאצ'ו ואת הצורך להיות הכי מוצלח. אני רוצה לדעת איך זה מרגיש כשאתה נתפס כאחראי הבלעדי להתחלת מערכות יחסים. מעניין אותי לשמוע על החברים שלכם, ומה המשמעות של ה"אחווה הגברית" עבורכם (אם יש דבר כזה בכלל).

אבל בדרך כלל גברים לא מספרים לי.
אז אני יכולה רק לנחש.

ואז הגיע הבלוג הזה ודיבר, ואחד הדברים שהוא דיבר עליהם זה "המיתוס שגברים הם לא סקסיים". שגברים לא יכולים להיות מושא לתשוקה. שזה ראוי לגיחוך כשהם מנסים להיות מושא לתשוקה, ואיך כשהם מצליחים, הם זוכים ללעג ולקריאות הגנאי שלנו ("אומואים!", שמעתי מישהו בקהל אומר?).

ואני חשבתי – באמת?

אבל פתאום ראיתי את זה מהצד – איך הטקסטים הללו מקבלים משמעות בחיים האמיתיים. איך גבר שיושב מולי חש צורך להתנצל על כך שהוא אדם מיני ושהוא רוצה לבטא את הפן הזה באישיות שלו. ראיתי אדם אחר – טובע, מישהו שהיה זקוק נואשות לקצהו השני של בול העץ שלי.

אמרו רבים וטובים לפני שפמיניזם ומסקוליזם הן תפיסות משלימות. רוב הפעמים, הבעיות של הנשים בחברה שלנו הן הראי של בעיה גברית (שאולי פחות מדברים עליה), ולהפך.  גברים חייבים לרצות סקס כל הזמן? לנשים אין תשוקה מינית משל עצמן. גבר לא יכול להיות עקר בית ולטפל בילדים? זה כל מה שמצופה מאשה לעשות. תקרת הזכוכית? גברים מוכרחים להיות "סיפורי הצלחה" בכל מחיר. כל הגברים אנסים? נשים לא יכולות לאנוס. גברים לא טובים עם רגשות? נשים הן לא יצורים לוגיים. נשים נתפשות באופן בלעדי כמושא לתשוקה? אז…

גברים לא יכולים להיות מושא לתשוקה?

שקר וכזב! מאז ומעולם ידעתי שגברים הם סקסיים, ויעידו על כך החברות שלי שנאלצו לשמוע את הדיבורים שלי עליהם. ולא, לא רק יו ג'קמנים למיניהם, גברים אמיתיים לגמרי – בשר ודם, שיערות וכרס בירה,  והכל – אתם סקסיים. החצי השעיר? נורא סקסי. הגברים שלנו באקדמיה? סקסיים! וגם המורים. ג'ינג'י מזוקן ואיש גדול? גם אתם סקסיים! (מובטח שהאיש הגדול מת ממבוכה בצד השני של המסך, אבל יש מחירים מסויימים שצריך לשלם כדי להיות ידיד שלי). גברים "אלטרנטיביים" - גם אתם סקסיים!

והנה אני מוצאת את עצמי בצידו השני של המתרס, כמו הגבר הפמיניסט – מנסה להשיג אחורה עשורים של שטיפת מוח חברתית.

בין השורות של הפוסט האסוציאטיבי הזה – מה אני מנסה להגיד, בעצם? אולי  שוב הרעיון השחוק שזו לא מלחמת מינים, בעצם, וששוויון הוא עסק דו-כיווני שעובד בשביל כולנו. אולי שכדאי שכולנו, ובמיוחד אנחנו הפמיניסטיות,  נבין שסוגיות של נשים הן גם סוגיות של גברים ולהפך. אולי אני סתם זורקת קרש לקוראים הגברים שמנסים להשאיר את הראש מעל המים.

ולנשים בינכן? באמאש'כן, לכו תספרו לגברים בחיים שלכן שהם מושכים. כולנו צריכים לשמוע את זה מדי פעם, ואתן יודעות מה? גם להגיד לאחרים.

ואז תורו של אחד הגברים שלנו מגיע. אחרי הסבר פתלתל משהו, הוא מוסיף:

"ואולי זה לא נשמע כל כך טוב, אבל באיזשהו מובן גם רציתי להתחבר למיניות שלי"
"זה נשמע מצויין!", אנחנו עונות לו במקהלה.

—

^[1] למען האמת, הדבר שהכי מעציב אותי באנשים שנאטמים אוטומטית לכל רעיון פמיניסטי זו לא המחשבה שהם לא מסכימים איתי, אלא העובדה שהטקסטים הפמיניסטים לא מייצרים אמפתיה דומה אצלם.

הסכמה גורפת

תמליל:
"אני שמחה להודיע שאחרי אין ספור פגישות, דיונים, התכתבויות, הסכמות בכתב, הסכמות בע"פ, פרוטוקולים ושכתובים, אנחנו, בנות קפ"כ*, הצלחנו להגיע להסכמה בנושא עקרוני אחד שהיה על הפרק"
"כן?"
"פריץ החתול כזה חמודי!!!1!!אחד!"
"לא שמתן לב שפריץ הוא בכלל חתולה?"
"חזרה לשולחן הדיונים…"
* קבוצת פמיניסטיות כעוסות

ככה זה פמיניסטיות. שימו אותנו בחדר אחד, והדבר היחיד שנצליח להסכים עליו זה שקיצי קיצי לחתול.
בהצלחה לעורכות הכצעקתה הנותרות בהמשך הדרך!

ידידים פלוס

לפני כך וכך זמן הלכנו, החצי השעיר ואנוכי, לראות את "ידידים פלוס" בבית הקולנוע^[1]. כן, אם עוד לא ראיתם את זה אולי עדיף לא לקרוא את ההמשך. לא בגלל ספויילרים – הטבע של הסרטים האלה הוא שאתם יודעים איך הם נגמרים עוד לפני שקניתם את הפופקורן, אלא בגלל שאם תקראו, כנראה יהיו קצת פחות צחוקים וזה דווקא סרט די מצחיק.

אז נשארנו רק עם מי שכבר ראה? יופי.

קיצר, מה שאהבתי במיוחד בסרט הזה זה עד כמה ריאליסטיות היו סצינות הסקס שבו, ביחס לסרטים שהתרגלנו לראות.

אל תבינו אותי לא נכון. זה מדהים – סקס בחסות הצלולויד! שני אנשים מושלמים מסתכלים זה על זה במבט מלא תשוקה. הם יודעים שהם מעוניינים זה בזה. אין צורך במילים. קאט. הם במיטה. מדיום שוט, גבה החינני של הגיבורה מתנחשל מעל הגיבור. קאט. קלוז-אפ, נשיקה. קאט. הגיבורה מקמרת את גבה לאחור אגב הנפת שיער, ואור הבוקר המתפזר מבעד לילונות השקופים למחצה מאפשר להבחין בצללית הקימור העדין של פטמותיה הנכונות. קאט. ישבן מוצק נע בתנועות קצובות, ברק עדין של זיעה מדגיש שרירים משורגים. קאט. קלוז-אפ, הגיבור נאנח. קאט. קלוז-אפ, הגיבורה נאנחת. המוזיקה מגיעה לקליימקס ובמוחו של הצופה, מתמזגים הצלילים הגועשים עם הקליימקס שהגיבורים חווים על המסך. קאט. אין גבול לדימויים נוטפי הברטולין שהוליווד יודעת לספק!

רק ש… כל מי שעבר את גיל 15 יודע שסקס לא באמת נראה ככה.

נו, אל תתקעו בי את עיני העגל שלכם, אתם יודעים בדיוק על מה אני מדברת. סקס זה עסק מגושם. זה ממש מוזר לראות מישהו ערום בפעם הראשונה – לבולבולים שלכם יש צורות של ירקות משונים! כשאנחנו לא מכירים אנחנו עסוקים בלהבין מה כל אחד אוהב. אנחנו מזיעים ומתלכלים בכל מיני דרכים לא אסתטיות. האיפור נמרח. מדי פעם הגוף שלנו משמיע רעשים מוזרים שגורמים לנו להתגלגל על המיטה בפרצי צחוק בלתי נשלטים, ואחריהם כבר אי אפשר לעשות שום דבר. אחת לכמה זמן אחנו מנסים איזו תנוחה יצירתית ואחרי כמה דקות של פמפום נמרץ אנחנו מגלים שלעזאזל, זה כואב בברכיים ושהגב לא יעמוד בזה ואז חוזרים לתנוחה שפויה יותר. לפעמים אנחנו מתחילים לחשוב ולדבר על דברים לא קשורים והסקס מתמסמס מאליו. לפעמים זה כואב. לפעמים זה מדגדג. לפעמים אמא מתקשרת באמצע. לפעמים סתם נחמד לנו לשכב מחובקים ולקבצ'ץ' אחד את השני.

אבל אף פעם, ואני חוזרת – אף פעם לא קרה לי שכשעשיתי סקס עם החצי השעיר, מוזיקה רומנטית החלה לבקוע מהקירות, והיקום הסתדר כך שהתאורה תהיה בזווית המושלמת שתחמיא לאף שלי^[2].

"נו, פמינאצית מעצבנת, גם לא כל המוטנטים עם כוחות העל שפגשנו בחיים האמיתיים נראים כמו יו ג'קמן^[3], אנחנו לא רואים סרטים בשביל ריאליזם!". בסדר, בסדר – תנו לי לסיים מחשבה בלי להתפרץ באמצע, באמא שלכם.

איפה הייתי? אה כן, סקס. בקיצור – סצינות הסקס בסרט הזה מצליחות להעביר בצורה די טובה את המגושמות הזו שיש בסקס של החיים האמיתיים, וזה מה שטוב בהן. הגיבורים מדברים על הסקס שהם עושים. הם מספרים אחד לשניה מה הם אוהבים, וחשוב מזה – מה הם לא אוהבים. הם טועים ומתקנים אחד את השני. וזה נורא מצחיק. צחוק מחמם לב כזה – כשהגיבורה מנשקת את הגיבור במקום הלא נכון והוא מתגלגל מצחוק כי זה מדגדג אותו – צחוק של "כן! זה בדיוק ככה!". והיופי הוא שהתיאור הזה מצליח להיות גם נורא סקסי^[4]. הוא גרם לי לחשוב שכן, גם לי בא לעשות סקס כזה שמדברים בו על אם רוצים ומה רוצים ומה בא ולא בא וכמה ואיך עכשיו.

תהיתם איפה מוסר ההשכל הפמיניסטי, אני יודעת, אז כדי לא לאכזב אתכם, הנה הוא^[5]: אני חושבת שזה מעניין שהסרט מצליח להיות גם סקסי. זה מעניין כי יש לנו, כחברה, נרטיב מקובל שמלמד אותנו איך סקס אמור להיראות, והנרטיב הזה תואם את זה שהוליווד בדרך כלל מספרת לנו^[6]. זו מין תמה כזו שחוזרת בשיחות על הסכמה בנושא מין – שלדבר על זה זה איכשהו "לא סקסי". שזה "הורס את הרגע". שאנחנו צריכים "פשוט לדעת", כי אנחנו הרי חרמנים וזו עובדה מדעית שכשאנחנו חרמנים נפתח ערוץ תקשורת טלפתי בינינו לאדם שאנחנו במקרה רוצים לחכך את המפשעה שלנו כנגדו.

ואני מאמינה שיש אנשים שבאמת מרגישים ככה – שלדבר עם הפרטנר שלהם אשכרה הורס להם את הרגע^[7]. אבל אני חושדת שבשביל רובנו זה נרטיב שמזין את עצמו. אנחנו פשוט לא מתייחסים לדיבור על סקס וההסכמה סביבו כחלק מהסקס. אנחנו לא רואים את זה קורה בסרטים. רובנו לא נמצאים בחדר המיטות עם החברים או המשפחה שלנו כשהם עושים סקס, אז אנחנו גם לא רואים את זה קורה בחיים. זה לא נכנס למאגר הדימויים שאנחנו מתייגים תחת התגית "סקסי". וכך יוצא שכשאנחנו צריכים לדבר על הנושאים האלה – אנחנו נבוכים. אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה. אנחנו לא יודעים אם זה נורמלי. זה מוציא אותנו מהמוזה. חלקנו מעדיפים לוותר על כל העסק ולהמשיך בעיניים עצומות ועם טייס אוטומטי, בתקווה שלא נתנגש בקיר, ולו מכח המזל הטהור.

אם כך, אני מכריזה בזאת על פתיחת עונת הדיבורים על הסכמה סביב סקס בהקשרים חיוביים. בתפריט: סיפורים מהחיים האמיתיים על הסכמה שדווקא לא הרסה את הרגע. נשיונל ג'אוגרפיק זה כאן, חברים – ככה עושים את זה בטבע. Stay tuned.

וגם – כמה פעמים כתבתי את המילה "סקס" בפוסט הזה? לספור עם החיפוש של הדפדפן לא נחשב.

-=-

^[1] כן, כן. תמותו.
^[2] נו, חבל. האף המדובר היה יכול להסתייע בסידור מבורך שכזה…
^[3] איזה בעסה!
^[4] יש שיגידו שאני לא אינדיקציה טובה למה סקסי ועושה חשק. לכם אני אגיד – זדיינו, בסדר? ותעשו את זה באופן הספורדי וחסר המעוף שאתם כל כך אוהבים.
^[5] למרות שפייר, הפוסט הזה הוא סתם תירוץ בשביל לדבר על סקס.
^[6] ואו, זה כל כך מפתיע!
^[7] מיי גוד! אתה לא ויברטור עשוי בשר?! אני הולכת.

כל ההתחלות קשות: עוד כמה הערות פזורות

[פוסט קודם: גלגלי עזר]

הפוסט שכתבתי עבור הפרוייקט הוא מה שנשאר אחרי שקיצצתי בערך 70% ממה שהיה לי להגיד בנושא, אז אם אתם מרגישים שמשהו חסר – תשאלו בכיף – יש סיכוי טוב שיש לי דעה בעניין.

המדריך נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות וססטיסטיקה – 99% מהמתחילים איתי הם גברים. האחוז הנותר הוא הכלב של השכנים שניסה לאונן עלי פעם. היה דיסקו.

סטטיסטית הוכח שהדרך האפשרית היחידה לפתח איתי מערכת יחסים, היא להיות ידיד שלי במשך תקופה ואז להתקדם או להניח לי להתקדם כשהזמן מתאים^[1]. באופן כללי, אני חושבת שהרעיון שבגלל שראית מישהי ברחוב ובמקרה חשבת שהיא נראית טוב, יש איזשהו סיכוי סביר שאתם תעניינו אחד את השניה הוא מטומטם מעיקרו. היא לא בהכרח פנויה, היא לא בהכרח רוצה לדבר עם אנשים עכשיו, היא לא בהכרח רוצה לדבר איתך, ואם היא כן רוצה לדבר איתך, הסיכוי שאתם חולקים משהו מעבר לעובדה שלשניכם יש אף ו(בתקווה) שתי עיניים הוא אפסי.
מהסיבה הזו אני מסננת מתחילי רחוב באופן כמעט אוטומטי, והאנשים שהגיעו לתחתית הפוסט שלי היו בעיקר כאלה שהכרתי בסיטואציות שמאפשרות היכרות התחלתית ארוכה יותר.

אני עדיין טוענת שאת היכולת לפתח שיחה עם אנשים חדשים רצוי לפתח מחוץ לעולם הדייטינג. אני, למשל, למדתי לעשות זאת במהלך 4 שנים של שמירות. בתור מפגרת חברתית עם קבלות, את שנת השמירות הראשונה שלי בילתי בבהיה אל תוך הלילה ובתהייה אם הרובה שהפקידו בידי עדיין מסוגל לירות. בשנה השניה הבנתי שאין לי מפלט מלדבר עם האנשים שיושבים איתי בעמדה, והתחלתי לנהל איתם שיחות שאין שום דרך לתאר אותן פרט למביכות ומקרטעות. כעבור כך וכך זמן, אחרי השמירה השלישית ברצף בה האנשים ששמרו איתי אמרו לי שזו השמירה הכייפית ביותר שהיתה להם – הבנתי שלמדתי משהו.
אני מוצאת שהיכולת הזו שימושית בכל סיטואציה חברתית שאני נתקלת בה – בעבודה, עם חברות, במונית, בסטודיו וכן – גם כשאני רוצה לעשות חינגלה לעלם חמודות מזדמן.
באתר הזה תמצאו טיפים הרבה יותר מקיפים משלי לפיתוח שיחה, ועוד כל מיני כישורים חברתיים מועילים שלא מזיק אף פעם לשייף.

יש הרבה סגנונות שיחה שם בחוץ. אני, למשל, רוב הזמן בדחנית כפייתית, אבל יש אנשים שאין להם חוש הומור או שהם סתם לא זורמים עם ההומור שלי. יש אנשים שמעמיקים ומנתחים דברים, ויש כאלה שנשארים על פני השטח ולא מסוגלים או רוצים להעמיק. יש אנשים תכליתיים ויש אנשים שמדברים כאילו הם כותבים שירה. יש אנשים קרים, ויש כאלה שמדברים על רגשות. יש כאלה שאוהבים לדבר, וכאלה שאוהבים להקשיב. את המכניקה הבסיסית של השיחה שהזכרתי אפשר ליישם פחות או יותר עם כל אחד מהסגנונות, וכדי שהיא תצליח – חשוב לדעת לזהות את סגנון השיחה של הפרטנר שלך ולהתאים את עצמך אליו.
לפעמים זה לא יעבוד. לדוגמה, אני לא מסתדרת עם אנשים שחוש ההומור שונה מהותית משלי – הם בדרך כלל לא מבינים מה אני מקשקשת, ואנשים שמסרבים להעמיק משעממים אותי. זה בסדר – אנחנו לא אמורים להסתדר עם כולם.

כמו שחיה, גם כישורים חברתיים דורשים מכם לקפוץ למים כדי לרכוש אותם. אין פתרונות קסם. עכשיו זה הזמן לסגור את הלפטופ וללכת לדבר איתי, כי את זה שום כמות של טקסט הסברתי לא תעשה עבורך.

—
^[1] או כמו שמר בחור ואני תמיד אומרים – "בעטנו אחד לשני בביצים במשך שנתיים ומייד ידענו שזו אהבת אמת".

כל ההתחלות קשות: גלגלי עזר

הערה: הפוסט מבוסס על נסיון החיים, הדעות והרגשות שלי, וככזה הוא מאד סובייקטיבי. אם אתם משתמשים בעצות שבו אתם עושים זאת על אחריותכם בלבד. Your mileage may vary.

היי, מה נשמע?
שמתי לב שהסתכלת עלי כמה פעמים. יכול להיות שאתה תוהה אם זה רעיון טוב לגשת אלי ולדבר איתי?
לא, לא – זה בסדר. אני יודעת שזה יכול להיות מלחיץ. אתה בטח קצת מודאג מהתגובה שלי. אולי אתה לא רוצה להביך את עצמך. אולי קראת חלק מהדיווחים ב"הכצעקתה" ועכשיו אתה מפחד שאני אפרש את הנסיונות שלך בצורה הלא נכונה. יכול גם להיות שסתם אין לך הרבה נסיון עם נשים, ואתה לא ממש בטוח איך כדאי לגשת אלינו.
בקיצור – אתה קצת אובד עצות.
אז מה עושים?

הנה הסוד על רגל אחת – אני אשמח אם תיגש אלי בצורה ידידותית ותהיה עצמך, כפי שהיית עושה עם כל אדם חדש שאתה מנסה להכיר.

נכון, זה לא פשוט כמו שזה נשמע, במיוחד אם אתה טיפוס מופנם והיכרות עם אנשים חדשים היא לא עסק טבעי עבורך. אבל יודע מה? אתה נראה לי בחור נחמד, והאמת – אני אשמח אם ילך לך, אז הכנתי עבורך סט גלגלי עזר ורודים עם נצנצים וסרטים מתנופפים משהו טוב, בדמות תהליך לדוגמה שהיה אפקטיבי עבור אי אילו בחורים שניסו להתחיל איתי. אתה יכול להתנסות איתו קצת ואז אולי לנסות לאלתר רעיונות משלך. גם אם בסופו של דבר לא תצא הארלי-דייוידסון מכל העניין, לפחות תוכל להראות לי איך אתה מפדל בלי ידיים.

אז קודם כל, אני לא אעליב אותך בדיבורים על נושאי רקע. רוב הסיכויים שעברו כמה ימים מאז הגחת, לח ומייבב, לאוויר העולם, ואתה יודע שאם אתה מריח כמו גרביים שנשכחו בפינת סל הכביסה, שאם באופק קבוע לא נתן להבחין בין הכתמים שעל החולצה שלך לבין הדוגמה המודפסת סרת הטעם שלה ושאם הרזומה שלך מכיל שורה אחת בה כתוב "ישיבה עם האצבע בתחת, עישון נרגילות ויניקת הממון שהורי הרוויחו בעבודה קשה", כנראה שאלו נקודות שייספרו לרעתך בבואך להתחיל עם נשים. אתה בוודאי יודע גם שאם אין לך תחביבים פרט לרביצה בבית ושקיעה בהרהורים נוגים על החיים החברתיים שהיו לך לו היית לוקח את עצמך בידיים ויוצא ממנו, כמה טיפים מהאינטרנט להתחלה איתי הם ממש לא מה שיעשה את ההבדל עבורך.
אבל זה בסדר, אני רואה שאתה לא כזה, וברור לי שבין פרקי הזמן בהם אתה קורא פוסטים בבלוג שלי, עושה קקי וישן, אתה עובד במרץ על שיפור התחומים הללו,  לכן אני לא אתייחס אליהם.

אני גם מניחה שהשקעת כמה דקות בקריאת הפוסטים האחרים בפרוייקט, ושאתה כבר יודע ממה רצוי להמנע כשאתה מנסה לפנות לבחורה בצורה כזו שהיא גם תרצה לדבר איתך.

כעת, בחר נושא לשיחה. זה לא ממש משנה מה הנושא שתבחר, ורצוי שלא תשקע בזה יותר מידי כי ברוב המקרים הבחירה שלך לא תשנה לכאן או לכאן. היו אנשים שניהלתי איתם שיחות נהדרות של שעות שנסבו סביב כלום וחצי, והיו כאלה שהשיחה איתם הפכה גם את הנושאים המלהיבים ביותר לעינוי סיני מתמשך שלעומתו הריגת התאים האפורים שלי אחד אחד באמצעות מחטים מלובנות נשמע כמו בילוי אחר-צהריים חביב. אם אנחנו נמצאים במקום שיכול לרמוז לך שאני אמצא נושא מסויים מעניין במיוחד ואם נוח לך עם הנושא הזה (נגיד, מול מדף ספרות הפנטזיה בחנות הספרים), אתה יכול לבחור אותו.

חייך ופנה אלי, רצוי ללא משפט פתיחה מפגר. "היי, מה קורה" זו תמיד בחירה טובה. העלה את הנושא שחשבת עליו בצורה שמאפשרת לי להגיב, ולא בצורה שמשאירה סימן שאלה גדול תלוי באוויר. למשל, נגיד שאני מחזיקה ספר של פראצ'ט ביד. "אחלה ספר" זו בחירה גרועה למדי כי אני לא ממש מבינה לאיזו תגובה אתה מצפה. "כבר קראת אחד מהספרים של פראצ'ט, או שזה הראשון שלך?" זו בחירה יותר טובה, כי ברור לי שאתה מנסה לפתח שיחה ואתה לא משאיר אותי לתהות איך לעזאזל אני ממשיכה אותה.

בשלב זה ייתכנו מספר תגובות. יכול להיות שאני אזעיף פנים, אענה בקצרה, אסתכל לכיוון השני ובכלליות אהיה לא נחמדה במיוחד. זה קורה, זה תרחיש סביר, ומותר לי. לא תמיד בא לי שאנשים זרים ידברו איתי ברחוב. לפעמים היה לי יום רע ^[1], יכול להיות שאני עסוקה במחשבות על נושא אחר ואתה מוציא אותי מריכוז, יכול להיות שיש לי מיגרנה ויכול להיות שאתה סתם לא מוצא חן בעיני. אל תיקח את זה קשה. רוב הזמן זה לא קשור אליך ולא תלוי בך, וסגנון התגובה שלי לא צריך להיות אבן ריחיים על האגו שלך מעתה ועד הנצח.
אם אני נראית לא מעוניינת, תאפשר לשנינו לצאת מזה בכבוד ועם חיוך והיום של אף אחד מאתנו לא יהרס.
מצד שני, יכול להיות שאני אחייך, אסתובב אליך ואגיב בעירנות. במקרה כזה, זה סימן די טוב לכך שאפשר להמשיך לדבר איתי.

פתח שיחה נעימה. איך עושים את זה, אני שומעת אותך שואל? הנה דרך אחת:

אל תנסה להרשים אותי. באמת שלא. בבקשה. קודם כל, אני שמה לב שאתה עושה את זה, וזה נראה מטופש. דבר שני, הסיכוי שזה יעבוד הוא קלוש. אם אני יודעת על הנושא יותר ממך, אתה נראה לי כמו אידיוט – וזה לא מרשים אותי. אם אני מכירה אותו כמוך, אז אתה מרצה לי על נושאים שאני מכירה – וזה לא מרשים אותי. אם אני יודעת פחות ממך, אתה חופר לי בנושא שלא מעניין אותי מספיק, או מאיים עלי, תלוי בנסיבות, בהרגשה שלי לגבי הנושא ובעד כמה אתה יוצר רושם של פוץ מתנשא – וזה לא מרשים אותי. אם הנושא לא מעניין אותי בכלל, אתה משעמם אותי למוות – וזה ממש לא מרשים אותי. בכל אחד מהמקרים הללו אתה לא מרשים אותי, וגרוע מכך – אתה מייגע. אתה מדבר אלי ולא איתי וממאיס את עצמך במהירות.
זכור! לא יצאתי היום מהבית במחשבה שאין דבר שישמח אותי יותר משמיעת הרצאה ספונטנית על הסגנונות האומנותיים של להקת המטאל האהובה עליך כפי שהם מתבטאים בדיסקוגרפיה שלהם ב18 השנים האחרונות, אז אל תתן לי אחת.

אל תתאמץ מידי להיות מצחיק או מתוחכם. אם זה בא לך בטבעיות ואתה ממש טוב בזה – יופי, הומור זה כיף. אם לא, אל תתאמץ יותר מידי. אני שמה לב גם לזה, ופשוט יש לך יותר מידי מקום לטעות. רוב הבחורים שעושים את הטעות הזו מתאמצים להיות שנונים, אומרים משהו שנראה לי לא במקום ומחוזל"שים אחר כבוד.

אז מה כן? המטרה שלך היא ליצור שיחה שאני אהיה מעורבת בה – אקטיבית, רגשית ואינטלקטואלית. זה לא אומר שאתה צריך לשחק איתי בכדור, לדבר איתי על הכלב המת שלי או לנתח איתי את אריסטו, רק שאתה צריך ליצור עבורי הזדמנויות לקחת חלק פעיל בשיחה ולתת לי להתבטא^[2], ושרצוי שהשיחה תיסוב סביב רגשות ודעות ולא סביב עובדות. שאל אותי שאלות. נווט לכיוון נושאים שאפשר לפתח. למשל, "איפה את גרה?" זו שאלה לא ממש מוצלחת, כשלעצמה. כשהיא מגיעה כחלק מרצף של שאלות דומות, היא גורמת לי להרגיש כאילו אתה עומד לשלוף עט ולמלא את שדה 32.א בטופס הראיון שאתה מחביא בכיס האחורי של הג'ינס שלך. השאלה "למה את אוהבת לגור בתל אביב", לעומת זאת, היא שאלה שיש לי מה לענות עליה, ואני אענה את התשובות שלי בתשוקה גדולה לכל מי שיהיה מוכן לשמוע.

ועכשיו אתה שואל את עצמך איך תדע על אילו נושאים אני אשוחח בהתלהבות. זה בדיוק העניין! אתה לא יכול לדעת מראש. אנחנו זרים, זוכר? זו בדיוק הסיבה שאין שום חשיבות לנושא שתבחר בפתיחת השיחה, אבל חשוב שתהיה קשוב לתגובות שלי במהלכה.

היה גם אתה מעורב. דבר והתעניין במה שיש לי להגיד. אם הדברים שאני אומרת משעממים אותך כבר עכשיו או אם אני לא מקשיבה לך, זה סימן די טוב לכך שאולי זה לא רעיון מוצלח שנצא. אם אתה לא מדבר יותר מידי, זה סימן טוב עבורי שאתה משעמם אותי. עם הזמן, אמור להיווצר מין מקצב נוח כזה לשיחה – שאלה, אני מדברת, אתה מוסיף משלך ואז שואל עוד. אם נושא מסויים מיצה את עצמו, אתה יכול להעלות אחד חדש כאוות נפשך. שוב – הנושא המדוייק לא חשוב, רק שהשיחה תשאר דינאמית. אם שום דבר לא נשבר בדרך ואני אשת שיחה סבירה יש סיכוי טוב שאני אתחיל לשאול שאלות ולנווט את השיחה גם כן, ואז כנראה שממש הולך לך.

הנקודות האחרונות חשובות והרבה גברים טועים בהן. מספרים לכם שכשאתם רואים בחורה, אתם אמורים להרשים אותה ולגרום לה להתעניין בכם, וההנחה שלכם היא שכדי שבחורה תתעניין בכם אתם צריכים להראות מעניינים. זה לא נכון. כדי לעניין בן אדם אחר צריך להתעניין בו. צריך להראות סקרנות בריאה^[3] כלפי סיפור החיים שלו ומה שיש לו להגיד. תחשוב על זה – רוב הזמן, השיחות שאתה נהנה בהן הכי הרבה הן השיחות בהן אתה מדבר על עצמך ועל דברים שמעניינים אותך. אני לא שונה ממך. המעורבות שלי בשיחה חשובה לעניין ההנאה שלי ממנה יותר מהנושא שלה, יותר מהאינטלקט שלך ויותר מההומור והתחכום שלך. שמור עלי מעורבת.

היה עצמך. נהג בטבעיות במהלך השיחה – האופי שלך מעניין אותי.

אל תשכח שזו סיטואציה מלחיצה עבור שנינו. אותך היא מלחיצה כי במובן מסויים, תחושת הערך העצמי שלך תלויה בה. אותי היא מלחיצה, כי במובן מסויים תחושת הערך העצמי שלך תלוייה בה. זה לא נעים לסרב לאנשים, וזה עוד פחות נעים כשנראה שהסירוב שלך יפגע בהם. לכן הקפד לקחת את כל העניין בקלות. זה יוריד לחץ גם ממך וגם ממני. אם תראה לחוץ, אני אנסה להפטר ממך בהזדמנות הראשונה, אבל אם אני ארגיש שאני יכולה לנהל איתך שיחה נחמדה בלי שתתחיל לתכנן את החתונה שלנו או לחילופין – לקפוץ מהגג אם אני אשלח אותך הביתה ללא מספר טלפון, יהיה לי הרבה יותר קל להיות משוחררת איתך ולהנות מזה.

וזו הנקודה הבאה: זה אמור להיות כיף. אני לא מנהלת מלחמה שבה אתה מנסה לכבוש אותי ואני מנסה לכתוש לך את האגו. פשוט לא. אנחנו שני אנשים שמעבירים זמן יחד בנעימים. אל תהיה ממוקד מטרה. אולי בסוף יצא מזה משהו, אולי לא. אני כאן בשביל התהליך – אני אוהבת לדבר עם אנשים חדשים מדי פעם ואני אוהבת לפלרטט. זה כיף לי, אבל זה כיף לי רק אם זה כיף לך.

החמא בחכמה. זה נחמד לקבל מחמאות, אבל כמו תבלינים – הן אפקטיביות רק כשמשתמשים בהן במידה. ככלל אצבע, אם אתה מוצא את עצמך מחמיא לי על יותר מדבר אחד או שניים במהלך שיחה אחת – אתה מגזים. גם לצורה בה אתה מחמיא יש חשיבות – אל תנסח את המחמאות שלך כמו נערה בת 12 שפגשה במקרה את כוכב נעוריה ברחוב – שמור על איפוק. אם אתה רוצה נקודות נוספות, אתה יכול להטמין את המחמאה שלך באלגנטיות בתוך שטף השיחה. למתקדמים – אפשר להפוך את המחמאה לפלירט קטן.

הפגן בטחון עצמי. אל תעמוד מכווץ, אל תשלב ידיים, אל תשחק בחפצים במבוכה. נוע בטבעיות, הראה לי שנוח לך עם הגוף שלך.

חייך. באמת. החיוך שלך יפה והוא לא נגמר כשאתה מחלק אותו, אז תשחרר לי קצת. אני מבטיחה לחייך בחזרה.

צור קשר עין, שמור על איזון. קשר עין הוא אמצעי תקשורת חשוב. אם אתה מתחמק בקביעות מהמבט שלי, אתה יוצר רושם של חוסר נוחות, ריחוק או חוסר עניין. מצד שני, אם אתה בוהה בי, אתה עלול לגרום לי לחוש שלא בנוח. השתמש במבטים בחכמה כדי ליצור קרבה מחד, ולא לעורר דחייה מאידך.
למתקדמים – כעקרון, ככל שהמבטים שלך ממושכים יותר כך הם נראים לי אינטימיים או מיניים יותר, ובסיטואציות מתאימות אפשר להשתמש בהם כדי לייצר מתח מיני.

למתקדמים – פלרטט. אנחנו מדברים? השיחה קולחת? יש חיוכים באוויר? תפלרטט איתי, אני אוהבת את זה.

בקש ממני מספר טלפון. בגלל שזו אני, אני אגיד לך שאתה בחור נורא נחמד ומאד כיף לי לדבר איתך, אבל כבר יש לי חבר ואת כל הידידים שלי אני גם ככה מאבדת בגלל הזנחה פושעת.

קבל את הסירוב שלי בכבוד. אל תנסה לשכנע אותי שחבר זה לא קיר – פייר, זה מוציא אותך לא טוב. אתה יכול להגיד משהו כמו "חבל" או "מזל שלו" אם ככה אתה מרגיש. I will think no less of you, ולמען האמת היה גם לי מאד נחמד. בנסיבות אחרות הייתי שמחה להציע לך לשבת מול חוף הים על כוס בירה מחר בערב^[4]. אם השיחה נחמדה לך ויש טעם להמשיך, אתה יכול להשאר ולדבר. כיף לי לדעת שאתה נהנה לשוחח איתי גם בלי קשר לזמינות הפות שלי להובלה.

חייך.
כבר אמרתי לך שהחיוך שלך יפה?

[המשך: עוד כמה הערות פזורות באותו נושא]

—
^[1] נגיד, לבחור שניסה להתחיל איתי אחרי שנגררתי שעתיים בשמש ובתחבורה ציבורית ואחרי שגיליתי רגע לפני שהגעתי לעבודה שנקרעה לי השמלה לא הלך ממש טוב, מסיבות מובנות.
^[2] ראה ערך פתיחה בשאלה.
^[3]  בריאה! בריאה אמרתי! אל תהפכו לי לקריפס!
^[4] או לעשות איתך סקס פרוע ומטונף כאן ועכשיו.

איך להתחיל עם בחורה זרה מבלי שהיא תצרח "אמאל'ה, אנס!" – מדריך לא מחייב להמנעות מפגישות אינטימיות עם גז מדמיע

הבהרה: מאמר זה הוא תרגום חופשי למדי של הפוסט הזה.
הוא תורגם על ידי, ועובד ועבר הגהה על ידי החברות מהנהלת הכצעקתה. כיוון שהוא לא נכתב על ידי, אני לא בהכרח מסכימה עם כל אמירה שמופיעה בו או בפוסט המקורי, אבל אני מאמינה שבגדול, הוא מעלה כמה נקודות טובות ולכן בחרתי לפרסמו אצלי.
תהנו.

נניח ואתה בחור. אפילו אחד נחמד. נניח שאתה אוהב ילדים וחיות קטנות ופרוותיות. אתה מכבד את המבוגרים ועוזר לזקנות לחצות את הכביש. אתה תורם לצדקה, אולי גם מתנדב מדי פעם. כשאתה מספר בדיחה, אתה לא צוחק מהפאנצ'ליינים של עצמך. ואתה מכבד נשים. אתה אוהב נשים. למעשה, היית שמח לו היתה לך מערכת יחסים אוהבת ומבוססת על כבוד הדדי עם אשה. למרבה הצער, עוד לא פגשת את אותה האשה – היא לא עובדת איתך, מכרים משותפים לא הציגו אתכם זה בפני זו באירוע חברתי ואתם לא חולקים את אותם תחביבים. לכן אתה נאלץ לחפש אחריה במחוזות אחרים. ציבוריים. אוטובוס. רכבת. רחוב.

עד כאן, הכל טוב ויפה.

עכשיו, נניח שראית מישהי שמצאה חן בעינייך במקום ציבורי ואתה רוצה לפנות אליה. כדי שהפניה תצליח, רצוי לנסות לחשוב על הסיטואציה כפי שהיא נתפשת על ידי הבחורה ולהתאים את ההתנהגות שלך אליה, כדי שלא נקבל דיווח מעורפל להכצעקתה שמסתיים ב"ואז הוא צעק בזמן שרצתי משם, "מבטיח לך שאני לא אנס, באמא שלי!"". שורש הבעיה, עלם חמודות, הוא שרוב הנשים מתמודדות עם סט שונה של בעיות ודאגות ביום-יום מכם, הגברים, ולכן המשימה הזו עשויה להיות קשה לפעמים.

שאגות, נניח. קללות. שליחות ידיים. מגוון קולות משונים המזמינים, בדר"כ, את הכלב או החתול הקרוב להתקרב. באופן כללי, מגוון מחוות שגורמות לנו להרגיש לא הכי נחמד ונעים שם, בלשון המעטה, ברחוב ובאוטובוס וברכבת.

ולכן כאשר אתה – איש זר – ניגש אלי ברחוב, משהו בתת מודע נדלק אצלי. משהו שאומר שעלי לשאול את עצמי האם אתה מתכנן לפגוע בי. ואם אנחנו בתחילתה של התקשרות רומנטית, העסק עלול להפך רק יותר מסובך.

אתה חושב שאני מגזימה? אחת משלוש אחת מארבע נשים ישראליות תחווה תקיפה מינית אונס^[1] במהלך חייה, ולמרות שאני בטוחה שאתה חושב שאתה לא מכיר אף אנס באופן אישי, רק המספרים הללו מספיקים כדי ללמד אותנו אחרת. כל אותם מקרי האונס לא בוצעו על ידי בני סלע והאחוקים שלו מתא האנסים בכלא ניצן, ולמרות שאתה בטוח מעבר לכל ספק שאף גבר שאתה מכיר איננו אנס, הסטטיסטיקה מצביעה אחרת. תחשוב על זה: אם כל אנס אונס בממוצע 10 נשים (מספר מזעזע לכשעצמו, לא?), אז לפחות אחד מתוך 40 גברים הוא אנס. אלה שישה בחורים שסיימו איתך תיכון, שלושה מהחבר'ה מהפלוגה בצבא, אחד מהקולגות במשרד, אחד מהנוסעים בקרון הרכבת, שמונה עשר מהמתאמנים בחדר הכושר שלך.

עם מספרים כאלה, איך אני יכולה לדעת שאתה – הבחור הנחמד שפונה אלי בחיפוש אחר חברות ואולי אפילו אהבה, הוא לא אנס?

אני לא יכולה לדעת.

כשאתה ניגש אלי במקום ציבורי, מבחינתי אתה האנס של שרדינגר – אתה יכול להיות בחור שלא יפגע בשערה משערות ראשה של אשה, או שלא. ואין לי שום דרך לדעת זאת, אלא אם תנסה לפגוע בי. תבין – אני לא מסוגלת לקרוא את המחשבות שלך, ואין לי שמץ של מושג מה הכוונות שלך. אם אתה מצפה שאני אסמוך עליך סתם כך ופשוט אניח שאתה בחור מהסוג הנחמד, כנראה שעדיין לא הבנת שאנחנו לא חיים באותו העולם. אתה יודע, אותו העולם בו הסטטיסטיקות האמורות חלות עליי, אבל לא עלייך.

למרבה המזל אתה בחור טוב – כבר ביססנו את זה. ועכשיו, משהבנת שיש בעיה, אני בטוחה שתרצה להבין כיצד ניתן לפתור אותה.

ובכן, חדשות טובות. מבחינתך הדבר היחיד שניתן לעשות הוא לייצר אווירה שתגרום לנשים שאתה ניגש אליהן להרגיש בטוחות ככל האפשר, ואת זה ניתן להשיג באמצעות הקפדה על מספר עקרונות פשוטים.

העקרון הראשון הוא שאתה חייב לכבד את העובדה שאנחנו מחליטות עד כמה אנחנו מוכנות לקחת על עצמנו סיכונים. כשאתה ניגש אלינו, חלק במוח שלנו ינסה להעריך את הסיכוי שתנסה לפגוע בנו, ושלא תהיה טעות – הסיכוי הזה הוא אף פעם לא 0%. חלקנו, ובמיוחד נשים שהיו בעבר נפגעות של אלימות מינית או אלימות מסוג אחר, לא מוכנות לקחת על עצמנו שום רמה של סיכון. אותן נשים לא מעוניינות שתיגש אליהן ברחוב, לא משנה כמה אתה נחמד ומלטף כלבלבים, ולא משנה כמה אתה מעוניין לצאת איתן – וזו זכותן. אף אחת לא מחוייבת לשמוע את נאום המכירות שלך לפני שהיא מחליטה שהיא לא בשוק הקונים.

עקרון שני: חשוב שתהיה מודע למסרים שהמראה וההתנהגות שלך משדרים לסביבה, כי אנחנו שמות אליהם לב.

ראשית, ברמת הפרט: לובש טישרטים עם בדיחות אונס? בעל סטנדרט הגיינה אישית נמוך מהמקובל? בעל נטייה קלה לדבר ללא הפסק על האפוקליפסה המתקרבת? בעל קעקועים של סמלי כנופיות במקומות בולטים או של משפחת תיקנים עליזה בכל צבעי הקשת על המצח? כנראה שלא תקבל תגובות חיוביות במיוחד אם תיגש לנשים ונערות סתם כך. זה לא אומר שנגזרו עליך חיים של בדידות, רק שאולי עדיף שתפנה לאפיקי היכרות אחרים, שבהם יהיה קל לך יותר להכיר נשים בהתבסס על העניין המשותף שלכם בדתות איזוטריות וזאולוגיה.

שנית, ברמת הסביבה. האם אתה נמצא בסמטה חשוכה? כי אם כן, כנראה שזה לא הזמן הכי מתאים לנסות לפצוח בשיחה קלילה עם עם בחורה שהולכת בה לבדה. באופן כללי, נסיון להתחיל עם מישהי במקום ציבורי שבו רק שניכם נמצאים עשוי לגרום לה לחוסר נוחות. יתרה מכך – אם אתם נמצאים במקום סגור, כמו מעלית, קרון רכבת או אוטובוס, אפילו כשיש אנשים סביבכם, הסיטואציה עדיין בעייתית, כי היכולת של הבחורה להתרחק ממך במקרה שהיא תחוש באיום היא מוגבלת. כדי לגרום למישהי להרגיש בטוחה, שאל את עצמך לפני שאתה מתחיל להתחיל – "לו הייתי גבר מסוכן, האם השהות של הבחורה במחיצתי כאן היתה בטוחה עבורה?" אם התשובה היא "לא", עדיף שלא לנסות לפנות אליה, גם אם אתה שה תמים.

מצד שני, אם שניכם מתלווים לאמהות שלכם בביקור הדו-שבועי אצל הספר, והן חברות-הכי-טובות עוד מתקופת בגין, כנראה שהסיטואציה בטוחה ככל שהיא אי פעם תהיה. כלומר, לא בטוחה ב100%, אבל קרוב למדי.

עקרון שלישי: נשים מתקשרות. תמיד. למד להבין ולכבד את הצורה שבה נשים מתקשרות.

נניח שאתה רוצה להגיד "היי" לבחורה חמודה שראית באוטובוס. כיצד תדע איך היא תגיב? למרבה המזל, ניתן לחזות את התגובה שלה במידה מסויימת של ביטחון, בגלל שכבר עכשיו היא שולחת מסרים שיכולים להצביע על תגובתה העתידית. התבוננות מהחלון, קריאת ספר, התעסקות במחשב האישי, שילוב ידיים והטיית הגוף הרחק ממך – כולם סימנים די טובים שהיא לא מעוניינת שיפריעו לה, אפילו אם נורא בא לך לספר לה שאתה אוהב את השיער, הנעליים או הספר שלה. אין לנו שום דרך לדעת האם אתה תמים או לא, זוכר? מחמאות הן לא בהכרח סיבה טובה עבורנו לחייך לעברך ולומר תודה, ואל תניח שאתה יודע בדיוק כיצד למוסס אותנו באמצעות הקסם השופע ממך. תאמין לנו כשאנחנו אומרות שאנחנו לא מעוניינות בנסיונות שלך, ותן לנו מרחב.

אם אתה בכל זאת בוחר לדבר עם הבחורה והיא מגיבה בתשובות לקוניות, ואולי אפילו לא מסתכלת לכיוון שלך, או אפילו אומרת "מצטערת, לא עכשיו" עם חיוך על שפתיה, היא משדרת "אני לא רוצה להיות גסת רוח, אבל בבקשה תניח לי". עכשיו, אתה לא יודע למה היא רוצה שתניח לה. זה יכול להיות "בבקשה תניח לי כי אני מנסה לשנן את 'חלום ליל קיץ' של שייקספיר", זה יכול להיות "בבקשה תניח לי כי אתה גבר מפחיד עם הבל פה מרקיב" וזה יכול להיות גם "בבקשה תניח לי כי אני מתכננת כרגע התנקשות בחייה של אישיות פוליטית בכירה, ואם תעלה על הכיסוי שלי אני אאלץ להרוג אותך".

לעומת זאת, אם היא מסתובבת לעברך, יוצרת קשר עין ומשתפת פעולה בצורה עירנית, זה אור ירוק שניתן להמשיך בשיחה, כל עוד לא קיבלת סימנים שמשהו השתנה והבחורה מעוניינת לסיים אותה.

עקרון רביעי, ואולי החשוב מכל: אם אתה לא מכבד את מה שהבחורה אומרת לך או משדרת לך, אתה מסמן את עצמך כבעיה.

למשל, ישבתי פעם על כוס קפה עם גבר, בפגישה בודדת שהתקיימה בינינו וארכה שעה בדיוק. ביומיים שלאחר הפגישה, הוא שלח לי כ15 אי-מיילים שבהם הוא נזף בי על כך שלא הגבתי לו. שלחתי לו מכתב תשובה בו כתבתי "תראה, התגובה שלך חסרת פרופורציה לחלוטין ביחס לפגישה הבודדת שהיתה לנו. לא נוח לי עם זה, בבקשה אל תיצור איתי קשר שוב". עברו חודשיים מאז. האם הוא עדיין שולח מכתבים?

כן, בערך אחת לשבועיים.

אותו גבר מדורג גבוה יותר בסולם האיומים אפילו מהבחור עם משפחת התיקנים על המצח (שלמען האמת, לא אשם בדבר פרט לטעם מזעזע). אתה מבין, האדון הבהיר לי שהוא מוכן להתעלם לחלוטין ממה שאמרתי לו כי הוא רוצה ממני משהו. עכשיו, אנחנו לא יודעים אם אותו בחור הוא אנס (נקווה שלא), אבל הוא בהחלט אנס שרדינגריאני בעל הסתברות גדולה בהרבה מאחד-לשישים. אפשר רק להניח כי אדם שמתעלם מאמירת הלאו של בחורה בסיטואציה שאיננה מינית, מועד להתעלם ממנה גם בסיטואציה מינית.

אם אתה מתעלם מהמסרים שהבחורה שולחת לך, אתה נוהג בצורה דומה: כשאתה מתעקש לדבר עם בחורה בזמן שהיא עסוקה באותו הרגע במשהו אחר, אתה שולח מסר עדין שהרצון שלך לתקשר איתה עולה בחשיבותו על זכותה להעזב לנפשה. אם אתה ממשיך לדבר איתה בזמן שהיא מנסה לסיים את השיחה, אתה שולח מסר עדין שהרצון שלך לדבר עולה בחשיבותו על זכותה להעזב לנפשה. כל אחד מהמסרים הללו מצביע על כך שאתה מאמין שהרצונות שלך הם סיבה לגיטימית לרמוס את זכויותיה.

עקרון חמישי ואחרון: לא תאנוס. וכמו כן, המנע מביצוע העבירות הדומות-אך-פחות-חמורות הבאות: לא תתקוף מינית, לא תחפון נשים זרות, לא תגביל את חופש התנועה שלהן, לא תחשוף את איבר מינך או אזורים שאמורים להיות מכוסים בציבור, לא תאיים באלימות פיזית או מינית.

האם הדברים הללו אמורים להיות מובנים מאליו? ברור שכן, אבל למרבה הצער, זה לא המצב בעולם שאנחנו חיות בו, ואולי אתה מתחיל להבין שזה גם לא המצב בעולם שאתה חי בו.

רק אושר והצלחה בחיפוש אחר קשרים רומנטיים, אמיגו.

[1] הסטטיסטיקה המקורית שהשתמשנו בה התייחסה לתקיפות מיניות. לאחר מחשבה שינינו את הפסקה כך שתתיחס לסטטיסטיקה עבור מקרי אונס כדי שלא לערבב שמחה בששון.

21 סיבות לא למצוץ בולבול

וכמובן שאחרי שפרסמנו את פרוייקט "כל ההתחלות קשות" שלנו, קיבלנו בפייסבוק את התגובה הבאה:

אחד הדברים הראשונים שאתה לומד כגבר זה שנשים לא יכולות לעזור לך להכיר נשים. כשאתה שואל מישהי "איך את רוצה שיתחילו איתך" היא לא מדימיינת אותך אלא איזה פרוטוטייפ גברי מושלם כזה, ואז עונה איך היא רוצה שהוא יתחיל איתה, והתשובה היא תמיד "פשוט תהיה עצמך". אבל זה לא עצמך, זה הוא. אז, כמו שמבקר מסעדות לא בהכרח יודע לבשל, באופן כללי נשים סטרייטיות לא יודעות איך להתחיל עם נשים. זה מה שיש.

אבל זה נחמד שאתן מנסות.

אני לא יודעת אם למישהו בעולם יש יכולת ללמד אותך להתחיל עם נשים או עם כל האנשים בכלל, אבל אני בהחלט חושבת שראוי לעצור לרגע ולנסות לשמוע מה לצד השני יש להגיד לך, כי המחשבה שאתה מסוגל להבין בכוחות עצמך את כל האספקטים של החיזור היא יומרנות אדירה, אם לא איוולת גמורה.

נקח, למשל, את המקרה הבא שהייתי עדה לו באתר המוקדש לטכניקות פיתוי, שהביא את אמנות קריאת נפש האשה לסוג של אבסורד:

פתיין א' שואל: אני יוצא עם בחורה מזה זמן מה, אך היא לא מסכימה למצוץ לי.
במטותא מכם, בהנחה שנוח לה איתי, כיצד אוכל לשכנעה לפצוח בפעילות משמחת זו?

לפני שנמשיך עם הפוסט, אני רוצה להציע תרגיל עבור הקורא הגברי. נסה לענות לעצמך על השאלה שהוצגה. למה לדעתך אותה בחורה מסרבת? איך אפשר לשנות את דעתה?

עונה פתיין ב': גורו הפיתוי הידוע – הוד פיתוייתו – מיציקפיצי טוען שכאשר אתה פונה לבחורה בבקשה למצוץ לך היא נאלצת להתמודד עם הרעיון שאתם מקיימים יחסי מין, וכתוצאה מכך היא מפעילה התנגדויות של הרגע האחרון^[1].

למישהו ההסבר הזה נשמע מוזר?

ובכן, לי הוא נשמע שטחי מעט. אני בחורה ויצא לי לדבר עם לא מעט בחורות אחרות (על סקס ובכלל), ובלי להתאמץ יתר על המידה אני יכולה לחשוב על לא מעט סיבות שבגללן פלונית לא תרצה למצוץ בולבול בכלל, ואת שלך בפרט:

• יש לה תפישות שמרניות מעט לגבי סקס
• היא אף פעם לא ניסתה את זה והיא חוששת מהפעם הראשונה
• זה מגעיל אותה כי זה נראה לה לא היגייני
• זה מגעיל אותה כי לזרע יש טעם נורא
• לביצים שלך יש ריח מוזר
• היא שמעה כמה בחורים מדברים על זה שלבחורות שמוצצות אין כבוד עצמי והיא לא רוצה שתחשוב את זה עליה
• יש לך בולבול נורא גדול וזה פשוט כואב
• היא עדיין לא מרגישה "בעניינים" מספיק וצריכה עוד משחק מקדים
• היא שונאת את הצורה שבה ביקשת את זה ועכשיו לא בא לה עליך בכלל
• יש לה רפלקס הקאה מפותח וזה עשוי להתגלגל לסיטואציה מביכה
• היא לא בטוחה שהיא עושה את זה כמו שצריך והיא פוחדת לאכזב אותך
• היא הותקפה מינית בעבר והפעילות הזו מעוררת בה טריגרים
• זה סתם לא נראה לה סקסי
• היא פוחדת שתגמור ותשאיר אותה לא מסופקת
• היא פוחדת שתגמור לה בפה\על הפנים\על החזה למרות שהיא ביקשה שתמנע מזה, כי היא פגשה יותר מידי גברים שעשו בדיוק את זה
• לא נוח לה איתך
• היא רוצה לעשות סקס בטוח אבל רוב הגברים לא ממש נלהבים לקבל מין אוראלי עם קונדום
• היא אלרגית לזרע
• לא בא לה הלילה
• שכבתם לפני רגע ומין אוראלי מיד אחרי נראה לה מגעיל
• יש לה אפתה משהו רע

הגברים בקהל מוזמנים לחלק לעצמם נקודה על כל סיבה שחשבו עליה בעצמם, ועל כל סיבה שיכתבו בתגובות ולא מופיעה ברשימה שלי – שתים.

אני בטוחה לחלוטין שיש סיבות שלא עליתי עליהן, וזה בדיוק העניין – אני מכירה בכך שהנסיון שלי מוגבל, ולכן אני לא מתיימרת להבין לאשורה כל מחשבה שעוברת במוחה של כל בחורה שאי פעם נקלעה לסיטואציה בה נתבקשה למצוץ זין. מעבר לכך, חדי העין שבינכם בוודאי מבחינים שלא כל הסיבות ברשימה שלי נולדו שוות. עם חלקן נתן להתמודד באמצעות התאמה קלה של יחסי המין לצרכי הבחורה, יש כאלה שנתן לפתור על ידי בניית אמון, כאלה ששינוי שלהן עשוי להצריך תהליך ארוך עם מחוייבות של שני הצדדים וכאלה שאולי עדיף לא להתעסק איתן בכלל.

בתשובה של מר גורו-פיתוי, כל המורכבות הזו נעלמה כלא היתה. יש לנו מודל אחד פשטני שאמור לתאר כל אשה שאי פעם נתקל בה – מולנו יש קיר ואנחנו פטישי אוויר. עכשיו – הבחור לא רק ששילם על העצה המטופשת, היא גם עשתה לו נזק. כי אם, במקום לבנות תאוריות מופרכות סביב הפסיכולוגיה הנשית עם גברים אחרים שמעולם לא טרחו לברר אותן עם אשה, הוא היה שואל את הבחורה הספציפית שאיתו מה הסיבה שבגללה היא לא רוצה לעשות את זה, אולי הוא היה מקבל תשובה אמיתית שאשכרה אפשר לעבוד איתה ^[2].

עכשיו, מעבר לסתם שיפור ביחסי המין, הרעיון שאפשר *gasp* לדבר עם הפרטנרים שלנו על מה שעובר עלינו יכול ללמד אותנו כמה שיעורים חשובים. הראשון שבהם הוא שגוש האיברים הרוטטים שמונח על המיטה הוא… איך קוראים לדברים האלה? אה כן, בן אדם. לאותה בחורה יש רגשות, רצונות ומניעים משלה ורצוי להיות קשובים אליהם ולא לנסות להפעיל עליה מניפולציות משל אנו עוסקים באילוף כלבים. דבר שני, הרעיון המפתיע שיחסי מין הם לא מלחמה. לפעמים אפשר לעבוד עם האדם שמולך כדי להשיג מטרות משותפות. והדבר הכי חשוב – המטרה לא מקדשת את האמצעים. לפעמים פשוט צריך לקבל את זה שלאדם השני יש גבולות שצריך לעצור בהם וללמוד להנות מהאינטראקציה איתו גם אם היא לא מתאימה אחד-לאחד לתסריט ההוליוודי שדמיינו לעצמנו בתחילת הערב (תיאורים מיניים מפורשים בקישור).

כאן חשוב לי להעיר שכדי שהמהלך הזה יצליח, בחורות צריכות להסכים ולהיות מסוגלות לדבר על הצרכים, הרצונות והגבולות שלהן, ולקחת אחריות במידה שווה על הצלחת היחסים, אבל זה נושא לפוסט שלם בפני עצמו.

לכן אם בחרתם בתשובה "לא ננסה לשנות את דעתה, אבל אולי שווה לדבר איתה על זה" לשאלה "איך נשנה את דעתה", תוסיפו לעצמכם עוד 1008761 נקודות.

אם כך, באמצעות תקשורת טובה, אולי הבחור והבחורה היו מצליחים להתגבר על הפערים בינהם ולעשות סקס ששניהם היו מרוצים ממנו. אבל אותו "מורה" בחר ללמד את התלמיד שלו להשיג זיונים ובעשותו כך, פספס הזדמנות ללמד אותו להיות מאהב טוב יותר ובן אדם טוב יותר גם יחד.

אתם מוזמנים להשוות את הניקוד שלכם בתגובות.
כאן, שלא כמו בחיים האמיתיים, מי שיש לו גדול יותר מנצח.

[1] לטובת הקורא ההדיוט שמגרד כרגע בפדחתו במבוכה, בז'רגון הפיתוי התנגדוית של הרגע האחרון (LMR – Last Minute Resistance) זו התנהגות שמפגינות בחורות לפני שהן נגשות לקיים יחסי מין עם בחור. ההסברים השכיחים לתופעה הם חוסר הרצון של הבחורה להתפש כזנותית או קלה להשגה, פחד ממחלות או מהריונות לא רצויים, או חוסר נוחות כללית עם הבחור.
אחת הדרכים הסטנדרטיות להתמודד עם זה היא באמצעות Freeze Outs, כלומר הפסקה של קיום יחסי המין עם כל סימן של התנגדות מצד הבחורה. במקרה הטוב זה גורם לה לחשוב שאתה מכבד את הגבולות שלה, במקרה הרע היא מקיימת איתך יחסי מין כי עשית לה תרגיל פולני מסריח.
יש גם דרכים לגיטימיות עוד פחות.

[2] או, למצער, לא להזיק.